הלכתי לתרום דם אתמול, אחרי מלא שכנועים של ההורים.
בהתחלה הם עשו לי בדיקת דם, והתברר שיש לי המוגלובין 9. מובן שלא תרמתי.
היו לי גם ערכים נמוכים יותר פעם אחרי הפציעה, אבל לרוב הצלחתי לשמור על רמה תקינה פחות או יותר. פשוט תמיד כשעשו לי בדיקת דם כל הברזל, ההמוגלובין וכמה ערכים מספירת הדם תמיד היו בתחילת הסקאלה, או חרגו קצת קצת למטה, אבל לא באופן משמעותי. גם הורידו לי על זה פרופיל.
נתנו לי הפניה להמטולוג. הלכתי עכשיו לאינטרנט, ויש לי את כל התסמינים לאנמיה חוץ מאיזה אחד. אני עוד לא סיפרתי על ההורים שלי. בטח אבא שלי שוב יצעק עליי שאני לא אוכלת מספיק בשר...(שלא תבינו נכון - אני אוהבת בשר). אני חושבת שהוא פשוט לא מבין שזה קרה בגלל הפציעה שהיתה לי.
האמת שאני כמעט לא אוכלת בכלל בזמן האחרון. אולי איזו ארוחה חפוזה ביום, ואיזה ירק או שניים כי אין לי כח לחתוך סלט. אני כל כך מרוכזת בדברים אחרים כמו קריאה, לימודים וחברים שאני שוכחת לאכול וגם לשתות, שזה נורא בהתחשב במזג אוויר הזה. לקראת הערב אני פשוט מקבלת סחרחורות כאלה, עד שאני מרגישה כאילו אני מאבדת את היציבה שלי כשאני קמה מהכיסא, וקמה מיד לשתות מים אפילו שזה מאוחר מדי. עזבו שכבר מזמן לא יצאתי להליכות כי אין לי זמן או כח. לפעמים בסביבות ערב -לילה אני גם רואה שאין לי פשוט צבע בפנים. זה כל כך מפחיד להסתכל על זה במראה. בפעם הראשונה כששמתי לב לזה אחותי אישרה את זה, ואז מיד אני ירדתי במדרגות ועליתי מהר חזרה כדי לעלות קצת צבע בפנים, כי כל כך פחדתי.
אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים.
אני אכוון שעון כל איזה שעה שאני אשתה מים,
אני אוכל נורמלי,
ועם כל אלה אני אספיק לעשות את שאר הדברים.
אולי אחרי שאתחזק קצת גם אמשיך בריצות.
אין מצב אני נכנסת שוב לאנמיה, פשוט אין מצב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'mAWESOME