חיקוי של נינט

וביום שבת בערב הרגשתי כמו נינט על הבמה בניצנים, עומדת עם הבמה בבגדים קצת לא מתאימים, וצועקת לעולם שיש לי ים של דמעות בשני עיניים. אבל בניגוד לנינט אף אחד לא עמד בקהל והניף שלטים בדמותי, וחבורה של ילדות בנות 12- לא בכתה יחד איתי. ויום למחרת שפתחתי את העיתון, לא הופיעה שם תמונה שלי זועקת את נשמתי.

נפרדנו כך הייתה שלכת

נפרדנו. אני תוהה עם כל זה לא היה צפוי מראש, ויודעת שהיו שם סימנים מקדימים. אחרי הדמעות של יום שבת, התעוררתי בבוקר באמצע מדבר יהודה ביום הכי חם של השנה. העיניים שלי היו יבשות ושורפות, והיו לי תעתותעים של חום בראש והפה שלי היה יבש.

דמעות זה מצרך נדיר בארצנו. בדיוק כמו מים. הם אוזלים מהר.

יצאתי החוצה בבוקר אל האוטו לסוע לעבודה, וגיליתי שבחוץ יש שלכת.

הלאה אל המרחק

חשבתי שאני מרקו, שאני צריכה להתקדם לא משנה מה. רק שלמרקו אמא חיכתה, ובמקרה שלי אמא שלי מאחורה עודדה.

משום מה הקשבתי לה ומצאתי את עצמי מול המחשב מחייה את היוזר שלי באתר הכרויות. נראה כאילו שם דבר אל השתנה, אותם פרצופים, אותם הודעות אותו גועל נפש.

החלטתי לצאת לדייט, עד עכשיו אני תוהה בשביל מה.

נפילת מתח

מרב כל המתח וכל האנטי התרגשות מאירוע השבת, והמפרידה הכואבת, החליט אלוהים לתת לי מתנה, והרס לי את המחשב ואת הטלויזיה בנפילת מתח של חברת החשמל.

כדי לעשות את זה מושלם יום למחרת הלכתי ברחוב פיספסתי מדרכה ופתחתי את הברך ואת המרפק (כאילו היו חסרות לי חבלות פיסיות בשנים האחרונות).

איפה אפי

אפי הסטודנט הכי מעצבן באוניברסיטה, ממשיך להביא לי את הסעיף למוח. הוא מצא זמן ממש לא טוב ליפול עליי, מזל שביר יושב לידי ומחמם אותי כדי שאני אוכל להתפרץ עליו. התקיפה השבוע, האם אתה מביא ביד? זה מה שקורה שנותנים למופרעת לשבת באותה כיתה עם חנון בן 18.

מפגש פיסגה

3 הערנים אחרי פרידות, 3 חצי בירות, 4 צ'יסרים, ועוד חצי כוס מרטיני ביאנקו כשחזרתי הבייתה. עכשיו אני מבינה למה תמיד ראשי ממשלה חוזרים מפגישות פסגה עם כאב ראש.

הכל עובר חביבי

וגם לי זה יעבור. אוטוטו נוסעים לתורכיה לחופשה.