איפה אנחנו חיים כרגע, מה מקומנו בעולם, מי האנשים הקרובים אלינו, האם הם משקרים לנו מרמים אותנו אולי הם בכלל לא אמיתיים, אולי הכל אשליה אולי אנחנו פשוט צריכים להבין אתת זה שאנחנו לכודים בתוך מציאות מדומה כלשהי בתוך שקר ארוך ואכזרי... וגם אם כן מה כל כך אכזרי בשקר הזה, למה כאשר אנחנו חושבים על המילה שקר עולות בנו אסוטציציות של אנשים רעים ומפוקפקים, ואולי שקר הוא דווקא הדבר הטוב אולי שקר זה דווקא יתרון, אולי לא לראות את הפנים האמיתיים של העולם את הרוע והסבל זה יתרון.
טוב אני בהחלט לא הראשון שחשב על זה, אפלטון הפילוסוף הוא הראשון שהעז לצאת באמירה כי העולם שאנו חיים בו וא שקר הוא בידיון לא מוצלח וצל של האמת, לא שמעתם אף פעם על זה ? אולי זה יעורר לכם את הזיכרון אי פעם שמעתם על משל המערה?
טוב למקרה שלא שמעתם עליו אני אספר לכם עליו קצת, הסיפור מתחיל בתיאור של מערה חשוכה בתוכה קשורים אנשים בצורה כזאת שהם לא יכולים להזיז את הראש ואת הידיים, המערה היא בחושך מוחלט, האנשים במערה יודעים שנמצאים איתם אנשים אחרים אבל הם לא יודעים איך הם נראים הם לא יודעים אליהם כלום חוץ מהכל שלהם, למעשה האנשים שהושמו שם מלידה גם לא מכירים את עצמם לא יודעים איך הם נראה לא יודעים כלום, על הקיר של המערה מוצגות צלליות של צורות, צלליות אלה מגיעות מצורות שמחזיקים אנשים שעומדים מאחורי חומה גדולה שנמצאת מאחורי אנשי המערה. עד כאן מתאר לנו אפלטון תיאור של המציאות כפי שהוא רואה אותה אפלטון בעצם מתייחס למציאות בתיאורים שלנו נראיים אכזריים וכלואים אך חשוב לזכור שהאנשים האלה לא מכירים משהו אחר מבחינתם הו מימוש המציאות בדרך הטובה ביותר.
לאחר מכן מדבר איתנו אפלטון על בן אדם אחד מן האנשים שבאורך פלא הצליח להשתחרר, בעודו מטפס על מנת לצאת מן המערה מתחיל האדם להסתנוור, האדם לבסוף כאשר הגיע לפתח המערה עיניו הסתנוורו בצורה שלא יאמנת, דחפו הראשוני שלו היה לרוץ לתוך המערה, אך משהו החזיק אותו שם הסקרנות בוודאי, לאחר שהסתגלו עיניו לאור ראה אדם בפעם הראשונה צבעים ירוקים כחולים אדומים ראה את השמיים ראה שטחים רחבים, הוא למד כיצד להשתמש ברגליו ובידיו בדרך הנכונה למה הם צריכים לשמש וכיצד הוא ראה כי העולם הוא רחב יותר ממה שחשב.
לאחר שבילה נזכר האיש בחברי אנשי המערה היושבים במערה, חזר מהר למערה על מנת לשחרר אותם, שיחלקו איתו את החופש הזה ואת הכוח הזה, כאשר הגיע האיש לתוך המערה לא ראה כלום ומכיוון שעיניו כבר התרגלו לאור לא היה לא סיכוי להסתדדר בחושך, הגיע לבסוף ליושבי המערה וסיפר להם את סיפורו, אנשי המערה לילגו עליו טענו כי הוא מעולם לא הלך וכי היה כאן כל הזמן חשבו שאולי התעוור מהשהייה בחוץ עם בכלל היה בחו ושהשתגע, כאשר המשיך להפציר בהם האיש הרגו אותו.
משל הספציפי הזה במשמעותו הראשונית דיבר על המציאות שהיתקיימה ומתקיימת, על המציאות המוחשית שאנו חיים בה ונולדים בה, ומיהו האדם שהצליח לצאת, מבחינת אפלטון הוא הפילוסוף שהצליח לצאת מהדברים המקובעים בו מאת ילדותו דת ותאוריות ללא שום בסיס, הפילוסוף הוא זה שגילה את האמת אך לא יכול להוביל את השאר אליה, הפילוסוף ינסה תמיד להוביל כמה שיותר אל האמת, אפלטון מתייחס למותו של האיש כשווה למותו של מורו סיקרוס.
איןן ספק שזה מעורר בי תהיות מי אנחנו מהי הדרך הנכונה למה העולם שלנו ככה ואין אני יודע שהכל הוא באמת כמו שהוא נראה, איך אני יכול לדעת שבעוד מאתיים שנה אולי יגלו שטעינו בכמה מהדברים שנראים לי שחייבים להיות נכונים כי זה מדעי זה בטוח נכון טוב אז יש לי חדשות בשבילכם פעם גם אנשים אמרו זאת על הדת ותראו אותנו היום לא כולם מאמינים באותו הדבר ואנחנו בתור בני האדם לא ממהרים לקבל על עצמנו את הדת כל כך מהר.
שאלה אחרונה שחשוב י לשאול אותכם מה עדיף ? לחיות בשקר אבל להיות מאושרים או לחיות במציאות אבל לסבול, מי מכם שקרא את הסיפור שהבאתי לכם מהפוסט הקודם על הידידה שלי תנסו לשאול את זה בהקשר.
זהו לסיום אני אפנה אותכם לסרט מעולה שמי מכם שלא ראה אותו הפסיד והוא מדבר בדיוק על זה חובה צפייה The Trumen Show
בבלוג זה
בכל הבלוגים
