זה לא יום הולדת ולא יום נישואין. אין קשר מיוחד למיקום הכוכבים בשמים או כמה מהסיבוב סביב השמש השלמנו כבר.
זה לא מושלם, זה לא יכול להיות מושלם, לא קרוב אפילו, אהבת הנכאים האומללה שהיא מנת חלקנו תחת נסיבות קשות עד בלתי נסבלות לעיתים.
אבל זה יותר ממה שיכולתי לבקש, הרבה יותר. מבחינות רבות יותר משהייתי מאמין שאפשרי.
את תמיד מעריכה כל מה שאני עושה, כל דבר קטן וגדול, תמיד מגלה הבנה גם כשאני בעצמי לא ממש מבין למה פעלתי כך או אמרתי אחרת.
את אף פעם לא מאוכזבת ממני, גם כשאני כבר לא יכול להביט בעצמי במראה מאכזבה.
מעולם לא הענשת אותי על כנות, או על כך שהייתי אני.
נתת לי בית, היו לי תמיד קירות, אבל את נתת לי בית.
אני לא חושש שיום אחד כל זה ישתנה.
יותר מהכל אני אוהב אותך על כך שאת מסוגלת להבין שכל זה, עצום ככל שלא יהיה לא תמיד מספיק לאופיי חסר המנוחה.
צר לי שזה כך, אין לך מושג כמה הייתי שמח ומאושר לקום מחר בבוקר ולהיות פשוט מרוצה ממה שיש לי ולא לרצות יותר או אחר אף פעם.
אבל זה לא מי שאני, זה לא יקרה לעולם... אני צמא תמיד להסחות קטנות. לשינויים קלים, לחברה. וכן גם למגע.
את אף פעם לא כעסת עליי, לא פירשת את זה ככשלון אישי שלך. את היחידה שאני לא צריך להסביר את עצמי ול להלחם בפרשנויות מעוותות שבסיסן באיזה חוסר בטחון טבוע. זה לא משקף עליי ועליך. זה מי שאני. כמה שזה לא פשוט זה פשוט עד כדי כך.
לא קל אני יודע. אבל קיבלת את זה וגרוע מכך.
ורצית אותי למרות...
לכל אישה אחרת הייתי נאלץ לשקר עד שלא היתה תכלית או משמעות לאמת.
לא משנה לאן אלך או מה אעשה תמיד אחזור אליך, תמיד אהיה יותר שלך מכל אדם אחר, אפילו משאני של עצמי.
לדבר על אהבה... אהבה זה לא כלום, אהבה זה תירוץ לרצון המגוחך והנלעג לרצון לחיות ולהיות עם אדם שאין סיבה אמיתית אחת טובה להיות איתו.
אהבתי הרבה נשים שלא היו ראויות לשום דבר יותר מכך.
אליך אני מרגיש כל כך הרבה, הרבה יותר מאהבה, זו אסירות תודה, חום, צורך, קרבה, ערגה, כמיהה, הערכה, תמיכה, ועוד...
הייתי יכול לבלות את שארית ימיי לצידך גם בלי גרם אחד של אהבה ולדעת שאין מקום ראוי מכך.
אתם רשאים לזלזל אם רצונכם בכך, זה בסדר, המילים דלות מכדי לעשות צדק למושא.
אך אם תשאפו לרדת סוף דעתי...
שירות טוב מזה לא תוכלו לעשות לעצמכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: