אחרי המון התלבטויות על מה לכתוב מצאתי את עצמי לפני מספר ימים מקבל את ההערה שלא ציפיתי לשמוע מההורים שלי.אקספוזיציה:
אני בן 26 וחצי וכאשר יתר בני גילי שלומדים איתי או למדו איתי בעבר (על פי הפייסבוק), מתמסדים, מסיימים תארים, מתלבשים כמו אנשים בוגרים
אני מוצא את הנחמה שלי באוסף טישרטים לא נגמר... גינסים קרועים שמגלים ישבן... וסניקרס מרופטות.
אז בחזרה לסיפור שלנו, אמא שלי מוציאה הערה שממש לא מתאימה להלך הרוח בבית:
"ככה מתלבש מישהו בן 26? לא חשבת ללבוש משהו יותר בוגר?"
והתחלתי לחשוב, וואי אני בן 26 (!!!!) ואז אני התחלתי לשאול אנשים בלימודים ובעבודה איך הם היו מתארים אותי...
רוב התגובות הסתכמו ב-2 מילים דני שובבני...
האם יש משהו רע בלהיות פיטר פן אנושי... האם צריכים להתבגר בכלל? בשביל מה זה טוב?
אני רואה אנשים שהם בגילי פחות או יותר שהלכה להם השמחת חיים, או במקצוע שבחרו או בתפקיד שהם עושים, ואני אומר צריך להאחז בזיכרון הילדות או במנטליות הזו עד אשר לא ניתן כלל...
אז כן מבקשים ממני תעודת זהות כשאני נכנס למועדון, או שאני קונה משהו בבר... זה רע?
אני בטוח שכל הנשים בעולם היו רוצות שיחשבו שהן יותר צעירות (הרי למה השאלה: "כמה אתה נותן לי?" מפגרת תעני לשאלה וזהו!)
אני לא חושב שאני אוכל להתבגר אי פעם, אולי בגיל אני גדל... מנטלית אני בן 16
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NASHI
