אההההההההה עוד יומיים נגמר התואר!!!!!
רגשות מעורבים זה מה שאני חווה...
מצד אחד אושר בלתי מתואר!!! אחרי 3 שנים של חוויות מטורפות (מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ולהפך!)
מצד שני לחץ בלתי מתואר כי זה החיים האמיתיים....
תקראו לזה פרשת דרכים, צומת דרכים, משה ביטון לא משנה איך תקראו לזה זה עדיין מפחיד..
לא מפחיד "סיוט ברחוב אלם" אלא מפחיד "יש תקווה אבל היא קצת לא בטוחה".
כן אני מנסה למצוא מקומות שיתנו לי אופציה להתפטר מהעבודה שלי, אבל האופציות מינימאליות עד בלתי אפשריות (פסימי... כן כן).
החלום שלי ידוע עוד לפני התואר וזה, רדיו! אני מקבל סיפוק מאוד גדול בלשבת מול מיקרופון ולדבר אל מול קהל וירטואלי.. (יכול להיות 1 יכול להיות 1000)
בכל אופן אני מוצא את עצמי ויודע איפה אני רוצה להיות.
כולי תקווה שאני אגיע לשם כי זה המקום בשבילי ואני אעשה הכול כדי להגיע! (אם צריך לשכב עם אנשים אני מוכן אבל לא דברים סוטים!)
תאחלו לי בהצלחה, כי אני אצטרך את זה!!!!