אני חייבת להתחיל לחזור לכתוב.

אני ממש מרגישה את זה חזק בעצבים, בשרירים, בנימים ובכל מיני איברים שלא ידעתי שתחושות שונות משפיעות עליהם.

אני חייבת להתחיל לחזור לכתוב. לא כאן, במקום האמיתי שלי, בחיים שלי.

לא כאן, אלא היכן שכתבתי קודם, את הכל ללא צנזורה. חייבת את זה לעצמי.

אמנם החלדתי מאז.. עברו מספר שנים? וואו מאז הכתיבה הרצינית ולא סתם שטויות.

חייבת את ז ה לעצמי.

* תזכרי ק', אסור לך לשכוח: את עשית מעשה מעולה, אסור לך לוותר, לא עכשיו.
התחלת את הסיפור הזה שקרה לא באשמתך אבל מישהו היה צריך להתחיל, הנעת את הגלגלים ואת לא אשמה איך הם הסתובבו ומה התוצאות.

מי שעשה את המעשה עליו להענש. אין לך יותר אפשרויות או ברירות בנעשה. 

לקחו אותך ברצינות- עובדה שהשגת משהו למענך ולמען כל השאר. הוא כבר לא יתקרב לאנשים בטח לא אלייך.

מה שיקרה עם כל השאר.. זה לא בידייך. זה החלטה של אנשים מעלייך. לטוב ולרע, לא אשמתך. הם האשמים שלא פעלו ולא בחרו נכונה.

אין לך שום סיבה להרגיש אשמה ולחשוב יותר מידי על כך.

יש גבול לכמה שאפשר לשוק, להעלים עין ולבחור בחירות לא נכונות.

חברים צרכים ליהיות שם בשבילך- אחרת מה הטעם בהם?

תפסיקי לקחת את הכל עליך. את צריכה להיות גאה בך. אני גאה בך! סוף כל סוף אדם שלא מפחד ולא שותק.

תחייכי, אל תקחי את זה כבד ואת כל העול כמו שרשרת חונק על צוורך.

את בסדר גמור, מעולה, אדירה, פשוט מלכה.

עוד מעט והכל יגמר, רק עוד קצת.