היי, מ'מניינים ? (:

כבר יש לי כמה קוראים קבועים כאן ברשימות, אז כל מי שירצה מוזמן רק לבקש ואני אוסיף אותו לשם.

כבדרך אגב, המון ביקשו "תודיעי לי כשעולה המשך.." זה קצת מרגיז בכל פעם להכנס לבלוגים ולכתוב "עלה המשך." אשמח אם פשוט תעשו מנוי, וכך כל פעם שיעלה המשך תוכלו לדעת זאת בעצמכם.

תזכורת מסיום הקטע הקודם:

"

הוא הביט בי עוד מספר רגעים, ונעלם מעבר לביניין, ומעולם, אבל מעולם, לא שבתי לראותו.

את כל הסיפור המזוויע הזה, העזתי לספר להורי רק אחרי שנתיים.

ותארו לעצמכם, אלו מחשבות הספיקה לטוות בראשה ילדה בכיתה ג', במשך שנתיים שאיש לא ידע מן המקרה."

שנתיים שלמות אכלתי הלב, בריגשי אשמה איומים, שמה שקרה שם, אפילו שלא ידעתי לקרוא לזה בשם, היה באשמתי. איכשהו, לא ברור לי איך, לא הבנתי בכלל בשום מימד שהייתה זו ע-ב-ר-ה פלילית חמורה[!]. נהגתי לבכות המון, כשראיתי מישהו מתנשק משהו בתוכי נלחץ, הסתחרר, נשרף, וכאב.

לא הבנתי את ההקשר הישיר, שבין מגע מיני למה שהלך שם באותו יום שהכל קרה. לא היו לי ממש סיוטי לילה, אבל כשהיו לי חלומות רעים, לא היה חלום שלא הופיעו בוא פניו השטניות של אותו גבר, מהפוסט הקודם. אותו רוסי...

תמיד היה השטן, הרשע, המכאיב. אפילו היום, בחלוף יותר מ-10 שנים מאוץו אירוע, אני זוכרת את תווי פניו בכזה דיוק, את קולו, את הבעתו, שלא יאמן.

אני זוכרת איך הלב שלי קיפץ בכל פעם שראיתי מנקה רחוב, לבוש באפוד הזוהר ההוא... עד היום, אני נתרעת ממנקי רחוב.

בכל מקרה, נמשיך הלאה, נדלג כמה שנים קדימה מכיתה ג'. אחרי שההורים שמעו מפי את הסיפור כמובן שהלכנו למשטרה, אבל כבר היה מאוחר מידי, האיש לא נמצא עד היום. ואז התעסקתי בטראומה חדשה, שלעומת המקרה עם האיש היא כלום, אבל הרג וחירפן אותי, שההורים התעצבנו יותר מהעובדה, שאם הייתי מספרת אז הם היו מוציאים חוקית מהאיש ההוא כסף, וכעת לא יקבלו פיצויים. הלו?! זאת אני כאן שסבלה! אלא פיצויים שלא יעזרו ל-י!!!

מה אתם מבלבלים בשכל?! אכפת לכם שלא סיפרתי לכם כי הפסדתם כסף, או כי הבת שלכם סבלה שנתיים?!

בכל מקרה, על זה עוד שתקתי.

כעת אמשיך, כמו שאמרתי, כמה שנים קדימה. כיתה ז'. המון בנות כבר מזמן התנשקנו, חלק גם קיימו יחסי מין, וחלק נותרו כמוני, תמימות, בודדות, מרוחקות. המגע היחיד שהיה לי עם גברים היה חיבוקי הבוקר עם אבא, וחיבוקים שונים עם אחי הקטן.

מעולם לא רציתי מעבר לזאת, נרתעתי מנשיקה בלחי מבן, כשבנות כיתתי כבר אמרו שלום עם חיבוק ונשיקה. הייתי ילדה כשהרוב סביבי היו נערות.

הכל נמשך כך, עד שיום אחד, חברותי ה"בוגרות" הודיעו לי בחגיגיות: "דיי להתנזרות. היום הולכים למסיבה בעיר ליד." [אני לא רוצה להזכיר שמות של ערים, כרגע.] הם הוסיפו "זה באזור התעשייה, מועדון שווה ברמות, אחד ה-מקומות. את באה וזאת אפילו לא שאלה." להורים? DONT CARE

כמו שהבהרתי בפוסט הקודם, שלמי שהפסיד או שכח, ההורים הרשו לי הכל, בתנאי שזה היה כמובן בטוח בעיניהם, והם בדקו את כל העובדות. הם לקחו מספרים של חברות, דאגו שיהיה לי מספיק כסף למונית חזור אם אתקע בלי הסעה, ואמרו שאם אני חוזרת במונית שאביא צ'ק, או סימן לכך, ואם לא שאחזיר עודף מדויק, שחס וחלילה לא אקנה אלכוהול\סיגריות וכו'... ממש לא, לא עישנתי סיגריות ולא שתיתי...

בקיצור, במסיבה ההיא, הנזירות שלי אכן אבדה. התנשקתי עם הבן הכי חמוד שהכרתי עד היום, אני חושבת. הוא היה תמים כמוני, והייתי הנשיקה הראשונה שלו! הוא היה בכיתה ח', ואני בכיתה ז', להזכירכם.

בקיצור, הוא היה יפה, נחמד, וחמוד. הוא כיבד אותי בקולה, והמסיבה הסתיימה וחזרתי בשלום הביתה.

עכשיו קחו פרופורציות: התמכרתי למסיבות, למועדונים, ועד כיתה ט' הכל נמשך כפי שהיה עד עתה, התנשקתי עם המון בנים, אבל לא עברתי את גבול הצירפות. הלכתי עם חברות, לבד, עם ידידים, ועם בת דודתי שהייתה אומנם בת 17 כשאני הייתי בכיתה ח', הכניסו אותי למסיבותיה כי א', היו לה "קשרים", וב', לא ניראתי בגילי ב-כ-ל-ל. הייתי מאותן בנות שנתנו להן 17 בשקט, בלי למצמץ.

בקיצור, הכל נמשך טוב ויפה, עד כיתה ט'. עד מסיבה אחת, שבחור אחד, שכנע אותי, שסטוץ מעבר לצירפות זה לא דבר רע. והוא היה סקסי, הוא היה דוגמן.ואני? אני הייתי שיכורה למדי, וחרמנית ברמות. שכבנו. נכנסתי להריון. ההורים גילו, הפלה. טארומה מס' 2. מספר 2 מתוך עוד המון שעמדו לבוא...

איבדתי את סמכות ההורים, את אהבתם, ואת האיכפיות שלהם. מה יותר גרוע מיזה?!?! בסוף כיתה ט', הם לא שאלו לאן אני הולכת, לקחתי כסף חופשי! יכולתי לטוס לחו"ל לשנה והם היו בסך הכל מתקשרים לשאול "איפה את?". הייתי בורחת מהבית חופשי, ואם בתחילת כיתה ח' כשהכל התחיל הם היו מענישים, רבים, ומתעצבנים, בסוף כיתה ט', אמא הייתה בוכה, אבא היה מתאכזב.

ואני המשכתי, והמשכתי... אז לסיום הפוסט הארוך נסכם:

עד סוף כיתה ט' הספקתי:

1. לעבור הטרדה מינית.

2. לשכב עם אדם שזר לי לחלוטין, לראשונה:S

3. להכנס להריון.

4. לעבור הפלה.

5. לאבד את הורי לחלוטין.

6. כתוצאה מכך, ניסיתי לראשונה, ביום הסיום של כיתה ט', ניסיון התאבדות.

סכין, אני, וחושך. לא אפרט.

אני חייה, וזו ההוכחה שהכל נגמר בסדר.

זהו להיום, כמה שהלב שלי מקפץ כשאני מעלה את כל הזכרונות האלו... כשהיום הקשר עם ההורים ניפלא, חם, ואוהב... כשיש לי חבר כבר שנה וחצי, והכיוון היחיד הוא לחתונה, הוא רמז זאת המון פעמים, אז לי רק נותר לחכות לגיל המתאים [; [הוא בן 24].

אז נסיים בנימה אופטימית זו,

אור. :)

שבוע ניפלא לכולם!