אני, בכלל מסיפור אחר...

סתיו ישבה במרפסת דירתה, אשלי ורונה היו אמורות לבוא מזמן ובינתיים זה רק היא, הלפטופ והג`ין&טוניק שלה.

אפילו הכלב כבר עזב אותי היא חשבה לעצמה ונכנסה ללינק שנשלח אליה במייל.

"...היא הייתה יפה כמו ציור, גופה הלבן כמו צויר בגיר, ערוותה, פטמותיה ושיערה כמו צוירו בפחם..." קראה סתיו וחיוך אירוני עלה על פניה.

כמה שנים לא ראיתי את הקטע הזה... משעשע... היא המשיכה לדבר לעצמה, הכוסית שלה התרוקנה והיא קמה למלא אותה מחדש.

צלצול טלפון הקפיץ אותה, "כן?" היא שאלה, היא כמעט אף-פעם לא עונה למספרים חסויים. הרגל של שנים. "סתווי? היי בוביק, זו רונה, אני לא מגיעה בסוף היום... אבל אשלי בדרך. טוב בייבי?" נשמע קולה של רונה מהעבר השני, "טוב... אבל איך אש חוזרת?" שאלה סתיו, "היא עם האוטו, תדאגי שהיא לא תשתה יותר מדיי, טוב? היא רק קיבלה את הרישיון לא מזמן, נגמר לה המלווה אתמול. טוב, אני חוזרת לעבוד, ביי מותק." אמרה רונה וניתקה.

סתיו חזרה למרפסת, סיגריה בין אצבעותיה וכוס חדשה של ג`ין&טוניק בידה.

היא המשיכה לקרוא...

"... והיא ישבה שם, תנור הספיראלה מצייר מעגלים אדמדמים רכים על גופה הלבן, והוא נוגע-לא-נוגע, מפסל את גופה בידיו העדינות, הבוקסר מתוח על איברו הזקור וגופו כמו מפוסל בידי אמן..."

חחח, צחקקה סתיו במרירות,לא להאמין שזה מה שכתבתי בגיל 16...

"האלו? מישהו בבית?" שאלה אשלי ונכנסה לדירה, "כאן." קראה סתיו והחלה לשמור את הסיפור, "מה את קוראת?"שאלה אשלי ונשקה למצחה של סתיו, "אה, זה? סתם ארוטיקה בגרוש..."