אני, בכלל מסיפור אחר...

ג'יפ חדש ונוצץ גלש בחינניות לתוך החנייה ונעצר ממש מול הכניסה לקצביה. מהג'יפ יצאה בחורה קטנת קומה ורזה, שיער הבלונדיני אסוף בקוקו גבוה, מחצית מפניה מוסתרות מאחורי משקפי שמש רחבות ובגדיה הם בגדי מעצבים. זוהי אליענה. אימתם של כל הצמחונים ומושא הערצתם של כל הקצבים. טוב, כמעט כולם, כולם מלבד מיכאל דרור.

מיכאל לא חיבב את הנערונת הבלונדינית שחושבת שהיא שולטת בעולם הבשר, לכן הזמין אותי לטעימות אצלו בקצביה לקראת מפגש הקרניבורים. "בוקר אור מיכאל, טוב לראות אותך עם הסכין ביד." אמרה אליענה כשנכנסה לקצביה, "בוקר טוב אליענה, אנטריקוט?" שאל מיכאל בחיוך מזויף נוטף ארס. "בשמחה." חייכה אליענה בשיניה הצחורות והלכה אחריו לעבר המנגל הגדול שבחוץ. "מיכאל, בוקר טוב." קרא אביב, מנהל פורום קרניבורים, "בוקר טוב. שתי דקות. טוב?" קרא מיכאל לעבר אביב שנכנס עם שניים מילדיו לתוך הקצביה. "אין בעיה" קרא אביב וסגר את הדלת, שבקירור לא ייצא.

"מידת עשייה?" שאל מיכאל, "ריר. שיעשה מו" אמרה אליענה, "ההתנשאות של הילדונת בבשר רוצחת אותי!" אמר רוני, אחד העובדים של מיכאל לאביב, "היא יודעת מה זה בשר טוב, למה אתם כל-כך שונאים אותה?" שאל אביב בחיוך וסימן לביתו לצאת עם אחיה. "כי היא... אני לא יודע, מיכאל מתעב אותה משום-מה." אמר רוני וחזר לעבוד.

"להתראות אליענה" קרא מיכאל אחריה כעבור כעשר דקות, "מה?" שאל אביב, "מחר תראה." חייך מיכאל והם פנו לענייניהם.

למחרת, מפגש הקרניבורים בעיצומו... "חברים" אמר מיכאל, "תכירו, זאת אליענה... זוגתי."