ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה.מולי עמד שוטר במדים כחולים של משטרת גרמניה,הבעתו שידרה קשיחות תהומית וידו הייתה מונחת על האקדח שבנרתיקו,רק כדי להזכיר לי מי בעמדת הכוח כאן.הוא אמר "את עצורה לחקירה" בפשטות ופסע אל תוך דירתי תוך שהוא סוגר אחריו את הדלת.
4
"ג'רי!" מצאתי את עצמי צורחת בפראות וגוררת את השוטר אל תוך ביתי,תוך כדי שאני מטילה את עצמי עליו בחיבוק מוחץ עצמות "חתיכת ממזר! כמעט הבהלת אותי!" נזפתי בו תוך כדי שאני נותנת לו אגרוף ידידותי בזרועו.ג'רי חייך חיוך גדול מתחת לשפמו המסודר בקפידה "מה המצב,ילדה?" הוא שאל והרשה לעצמו לפסוע פנימה אל המטבח ולהתיישב על אחד הכיסאות.
"אני כרגיל" עניתי בעודי מדליקה את הקומקום ומוציאה שתי כוסות מהארון "מסתבכת בצרות"
"אני יודע" אמר ג'רי ולרגע נראה רציני "בדיוק בגלל זה אני פה"
בחנתי את פניו ברצינות.ג'רי היה אחד הבחורים שליוו אותי במהלך הקורס בבית ספר לשוטרים.הוא היה בשנות השלושים המוקדמות לחייו ,ושירת כשוטר כבר תשע שנים,שש מתוכן במטה המשטרה במקומית בברלין.
הוא היה לי למעין מורה רוחני במהלך הקורס ולעיתים גם ליותר מכך.תמיד מצאתי אצלו אוזן קשבת,כתף תומכת ובעצם כל איבר שהייתי צריכה לשימושי האגואיסטי.ג'רי נתן לי אינספור עצות,טיפים ודרכי התמודדות עם כל מצב שאני עשויה להקלע אליו.אפשר להגיד שלולא הוא,אולי לא הייתי צולחת את הקורס הזה כמו שצריך.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי,מנסה ללא הצלחה להישמע תמימה ולא מודעת
"על טום,כמובן"
"הא,אל תגיד לי!" קראתי במחאה והטלתי את עצמי לתוך כיסא מולו "הוא כבר רץ להגיש תלונה? כ"כ מהר?"
ג'רי הנהן בכובד ראש ונראה בלתי-מרוצה.
"את יודעת שאני אוהב אותך" הוא אמר "אבל אני רוצה שתשמרי את עצמך רחוק ממצבים כאלה.את נועדת להיות שוטרת,ולא אחת ששוטרים תופסים"
משכתי בכתפי בחוסר אכפתיות."מה הקשקוש?"
"תקיפה,איומים" השיב ג'רי באנחה כבדה "אבל אני כאן מסיבה אחרת.אני הולך להעלים את הסיפור,זה באמת לא עניין גדול ולטום יש היסטוריה קטנה של קטטות.אני עושה את זה רק כי מדובר בך,בכל מקרה אחר את יודעת איך המדיניות-לא להעלים עין"
"ובגלל זה אני אוהבת אותך" מלמלתי בחנפנות וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו.ג'רי כחכח בגרונו בחוסר נוחות ששידר שאם אני לא אעזוב אותו כנראה שגם הוא יגיש נגדי תלונה על תקיפה.השתחררתי ממנו וניגשתי בחזרה לשיש,למזוג מים מהקומקום לכוסות שלנו.
"אני יודעת שאתה מרגיש רע עם עצמך עכשיו,אתה לא נהנה מזה." אמרתי "אני מצטערת על מה שגרמתי לך לעשות,אבל אני מבטיחה שזה היה חד פעמי".הנחתי לידו כוס והתיישבתי עם שלי מולו
"אני הולכת לעזוב את גרמניה לתמיד.אני עוברת לגור באנגליה"
ג'רי הרים גבה ועשה את הפרצוף המועדף עלי אצלו-בלבול מהול בחשד שהוא נושא לבדיחה.
"ברצינות" אמרתי וגלגלתי באוזניו בקצרה את כל הסיפור-החל מהרגע שהוריי סיפרו לי על כך אתמול,דרך המסיבה,טום,ההחלטה שלי ובסופו של דבר גם הצעת הנישואין הטיפשית.
ג'רי נראה מופתע מכל פרט שהזכרתי עד שהתחלתי לשאול את עצמי מי לעזאזל נתן לו להיות שוטר.
"אני עוזבת" חייכתי לבסוף "אני הולכת להתגעגע אליך המון,זה בטוח"
"בואי לפה יא'מנוולת!" קרא ג'רי ותפס את ראשי בחיקו תוך כדי שהוא פורע את שערי בחיבה.אח"כ התחבקנו ממושכות,עד ששמתי לב שהעניין הופך לרגשני מיד והתנתקתי מייד.העברנו עוד כמה דקות בשיחה,כנראה האחרונה שלנו ולבסוף ג'רי הלך.
"טום" אמרתי לדלת שנטרקה מאחורי ג'רי בצאתו "אתה כ"כ שפל".
אומנם ההחלטה לעבור לגור באנגליה הייתה של הוריי,אבל החלטתי שהשאר ייעשה בדרך שלי.לא ראיתי טעם להישאר בגרמניה,הרגשתי חסרת אונים ורק חיכיתי להתחיל חיים חדשים.ידעתי שהחיים החדשים מחכים לי גם.
אמרתי להורים שאני עוזבת תוך שבועיים ואחכה להם שם כשיגיעו.אני אחקור קצת את השטח,אלמד את האנשים ואסתגל לשפה ולמבטא המיוחד שלה.
במילים אחרות-אני אעשה חיים בלי הורים על הראש.ואחרי שהם יגיעו אני אגור איתם ביחד,דבר שהיה זר לי בשנתיים האחרונות,אבל זה לפחות עד שאמצא את עצמי או עד שאמצא דירה.מה שיבוא קודם.
הזמנתי כרטיס טיסה לטיסת בוקר.לקחתי את מעט הציוד שיידרש לי לשבועיים הקרובים ודחסתי אותו לתוך שתי מזוודות,ואת שאר הארגזים שארזתי מדירתי העברתי לבית הוריי.
נפרדתי מהוריי ומאחי ואחותי בצורה קלילה.גם ככה אנחנו הולכים לגור ביחד בעוד שבועיים.
כשהמטוס המריא ועזב את אדמת גרמניה,הרגשתי כאילו חלק גדול ממני נשאר מאחור,וכנראה שיישאר מאחור לתמיד.
הפרידה מחבריי כאבה לי הכי הרבה ולא הייתי בטוחה שאצליח להתמודד עם זה,אבל כאילו שהייתה לי ברירה.או כמו שאני תמיד נוהגת לומר 'החיים מזמנים לך לימונים,הכן מהם לימונדה'.
הרבה דברים לא מוצאים חן בעיניי בכל מקום אליו אני מגיעה,אבל לאחרונה התחלתי לחשוב שאולי הבעיה היא בי ולא בכל המקומות האלה.עוד לא התחלתי לעשות שומדבר בנידון,אבל אני בדרך לעבוד על עצמי.
או שלא.
על מי אני בכלל עובדת? הרצון להשתנות אף פעם לא היה מנת חלקי,אני לא יודעת בכלל מה זה.אם מישהו יגרום לי להשתנות תהיה עליו הברכה,אבל מה שכן הוא יחטוף קודם מכות.
המלון אליו הגעתי היה מקסים בדרכו המיושנת והעתיקה.
נדמה שהכל מתנהל אחרת בממלכה המואחדת.הריחות,הקולות והאנשים אליהם התרגלתי פחות או יותר מאז שאני זוכרת את עצמי התחלפו באנשים מזן אחר לגמרי.יקח לי קצת זמן להתרגל להכל,אבל באופן כללי זה לא נראה כל כך נורא.
למרות שהייתי עייפה מהטיסה ומהנסיונות הכושלים להשתלב כבר ביומי הראשון,החלטתי לצאת לטיול רגלי קטן אחרי שהנחתי את חפציי בחדרי במלון ואחרי שנחתי חצי שעה.
הרחוב בו היה המלון היה אחד הראשיים בלונדון וניחשתי ניחוש פרוע שאם אלך לאורכו קרוב לוודאי שאמצא אטרקציה מעניינת\מפורסמת.
המשכתי ללכת כשאני מנסה להתחקות אחרי הרגלי היום-יום של הבריטים ולתהות כמה זמן אוכל לזייף מבטא לפני שהצד השני ישים לב שאני מזייפת.
ראיתי הרבה חנויות משני צידי,המון שמות של מותגי אופנה קרצו לי מכל פינה ועבר אבל התעלמתי מהם נחרצות.בסופו של דבר,מותשת מההליכה מייגעת,נכנסתי לפאב הראשון שנקרה בדרכי.
בפאב היה חושך כמעט מוחלט-כיאה לפאבים ,והיה בו ריח חזק של אלכוהול מעורבב בעשן סיגריות .באותה שניה ידעתי שאני נשארת.
גררתי את עצמי לכיוון הבר והתיישבתי על הכסא הפנוי הראשון שראיתי.
הברמן מזג מי טוניק עם וודקה לשני גברים מבוגרים שישבו בפינת הבר ואז הוא ניגש אליי.
"מה בשבילך?" הוא שאל בכמעט שעמום,כשהוא מנגב במטלית כוס ובעצם רק מכתים אותה עוד יותר.
"וויסקי" אמרתי וקיוויתי שאחרי כוסית אחת אני לא אתפתה להזמין עוד אחת ועוד אחת כדי שבסופו של דבר אני לא אחזור שיכורה למלון.לפחות לא בצהרי היום.לפחות לא ביומי הראשון כאן.
הברמן הגיש לי את הכוסית ורוקנתי אותה בלגימה אחת."תמלא" אמר קול לידי והפנתי את מבטי אליו כשראיתי שהברמן מילא את הכוס שלי.
"אני אוהב נשים ששותות" אמר גבר כבן 60 עם שיער מאפיר שהלך ונסוג.הוא חייך אלי חיוך רחב מאוזן לאוזן אז יכולתי לראות ששתי שיניים קדמיות שלו חסרות.
"ואני אוהבת גברים בגילי" אמרתי וללא בושה רוקנתי בלגימה את הכוסית שהברמן מזג "אבל נכון לעכשיו אני לא אוהבת גברים בכלל".
"את אוהבת נשים?" ציחקק האיש ועמד לטפוח על כתפי,אבל קפצתי ממקומי כך שבסופו של דבר הוא לא נגע בי.
"אני אוהבת את המוות" אמרתי בטון קודר וביקשתי מהברמן שימלא עוד כוסית "וגם לשחוט חתולים ולאכול אותם".האיש הביט בי במבט מבוהל כאילו הוא מנסה לגלות על פני שקר.
"את בכת כלשהי או משהו?"
"אני מנסה לתמרן את עצמי בין כמה כתות,אבל אין מספיק זמן לכולן,לצערי.בינתים החתולים הם בעדיפות ראשונה"
"את אישה חולה,גברת" מלמל האיש,קם מקומו והלך לשבת בפינה חשוכה בירכתי הפאב.
חייכתי לעצמי חיוך מרוצה וסקרתי את המקום במבטי.היו בערך עשרה שולחנות פזורים ברחבי הפאב וכשלושים אנשים.רובם ישבו ליד שולחנות,חלקם שיחקו בשני שולחנות הביליארד שניצבו בפינה הכי רחוקה בפאב והשאר היו כמוני ליד הבר.
אחרי שרוקנתי את הכוסית הרביעית שלי שאלתי את הברמן היכן השירותים והלכתי בכיוון שהוא הורה לי.
הרגשתי את הראש שלי מתחיל להסתחרר וקיוויתי שאני אזכור איך חוזרים למלון.או לפחות את שם המלון.
בכניסה לשירותים עמדו גבר עם קוקו בערך בשנות הארבעים לחייו ובחורה צעירה.הוא אמר לה מילים מגונות וכשהיא ניסתה להתחמק וללכת הוא תפס בפרק ידה והצמיד אותה אליו.
"עזוב אותי!" היא קראה וניסתה לשווא להשתחרר מהאחיזה.ידעתי שאין לה סיכוי.לבחורים בגודל שלו יש אחיזת ברזל.
"את באה איתי" הוא חרק בשיניו והתחיל למשוך אותה אחריו.רק אחרי כמה שניות,אחרי שהם כבר הספיקו להתרחק,קלטתי מה עלי לעשות ופעלתי מהר.באתי אחריהם בריצה וגיליתי שהם היו במרחק כמה צעדים מהדלת.
"היי,אתה!" קראתי וכל האנשים שהיו בפאב הסתובבו להביט בי,כולל הבחור עם הקוקו.
"עצור שם" פקדתי וגמעתי את המטרים הבודדים שהפרידו בין שנינו "עזוב אותה"
ראיתי שהבחורה על סף בכי ועדיין מנסה להשתחרר מאחיזתו."עכשיו"
"סתמי ת'פה זונה" ענה לי האיש והפנה אלי את גבו.טעות מספר אחת.לי אף פעם לא מפנים את הגב.
קפצתי על הגרון שלו והתחלתי ללחוץ חזק.האיש התחיל להאדים ועזבתי.לא הייתה לי כוונה להרוג אותו-למרות שהייתי שמחה לעשות את זה לולא הייתי נכנסת לכלא בשל כך-אלא לנטרל אותו.הבחורה השתחררה וסימנתי לה לעזוב.היא לא חשבה פעמיים ורצה החוצה.
"מה זה היה?" שאל הבריון בקול צרוד מעט שהוכיח לי שעשיתי עבודה טובה "מי לעזאזל את?".כל תשומת הלב הייתה נתונה לנו כמעט כאילו אנחנו עושים הצגה בחינם לכל דורש.אף אחד לא העיז לפצות פה או לשתות שמא יפספס מהלך.
"אם אני אגיד לך אני אצטרך להרוג אותך" אמרתי בחביבות הארסית שלי "לדעתי זה דווקא יכול לעבוד"
"אני קורע לך את הראש עם הזרת שלי" אמר האיש וניגש אלי בצעד שהיה אמור להיות מאיים "תתנצלי".
עליי אף פעם לא מאיימים.טעות מספר שתיים.
מבלי להזדקק למחשבה נוספת כיוונתי בעיטה ישר למקומו הרגיש.האיש התקפל על הרצפה וצרח מכאב.זה בטח היה כואב מהרגיל,הייתי עם העקבים שלי.
"יש לך משאלת מוות?" שאלתי כשאני מניחה את רגלי על חזהו ולוחצת בחוזקה.הוא הוסיף להאדים ולצרוח.ולבסוף זה הגיע "לא...לא...בבקשה די..."
"מכיוון שביקשת כל כך יפה" אמרתי והורדתי את העקב מחזהו "אולי כדי לסלוח לך.אבל אם תתייחס עוד פעם ככה לאישה,תהיה בטוח שהגורל יפגיש בנינו שוב,ואז אני לא אוותר לך"
האיש חרחר משהו לא ברור בתגובה,קם במאמצים גדולים ממקומו ויצא מהפאב.
תיכננתי לצאת אחריו אז הוצאתי שטר מכיסי וניגשתי לשים אותו על הבר,כשהברמן דחף לפני כוס נוספת.
"לא הזמנתי" אמרתי בבלבול
"אני יודע" חייך הברמן "זה על חשבון הבית".הוא נתן בי מבט מלא משמעות וצפה בי כשלגמתי מהמשקה.
"אני מעריץ אותך" הוא אמר רגע לפני שנקרא על ידי בחורה בלונדינית מחומצנת שישבה במרחק שלושה כיסאות ממני.
הוא רק התרחק וכבר ניגש אלי בחור אחר "היי" הוא אמר ונראה קצת מוטרד "תהיתי אם תוכלי להיפגש איתי מתישהו השבוע.את יודעת...לאכול גלידה או משו"
גיחכתי וסרקתי אותו במהירות.מטר כמעט-שמונים,65 קילוגרם לכל היותר,עיניים בהירות ושיער קצת יותר ארוך ממה שמומלץ לו.בגדיו היו כשל סטודנט לרפואה והתאים לו שם שמתחיל בג'.
"אני לא חושבת" חייכתי בנימוס וקיוותי שילך
"זה לא דייט" הוא מיהר להגיד והבחנתי שאין לו מבטא.הוא לא מכאן. "סתם יציאה קטנה.אולי חד פעמית.אפשר?"
"אני לא נוהגת לבזבז את זמני" התנצלתי "וזה מה שאתה עושה.ביי"
הערה מאוד-מאוד חשובה: אני מאוד נגד אלכוהול,אז אל תיקחו דוגמא רעה משלי,אוקיי? *_*
אה,ואני גם נגד כתות וגם נגד סיגריות וגם נגד סמים.וגם נגד כל הדברים שגורמים לך למות צעיר יותר.
שיהיה לכם חג שמח ייקירי,חג שמח וכשר.אוהבת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
amelia jean