נותרו לנו הבוקר שעות ספורות לפני היציאה לשדה התעופה הבינלאומי, ואנחנו בוחרים לצאת למסע קניות אחרון של אלפחורס מכל הסוגים והמינים
במרכז בואנוס איירס. הבעיה היא שהיום יום ראשון ורבות מהחנויות סגורות, למרות זאת מצאנו חנות בוטיק לשוקולד מעולה שהייתה פתוחה
ושם קנינו את מרבית חפיסות האלפחורס.
לא הרחק מהמלון שלנו מתגודדים עשרות צעירים שהגיעו לכאן הבוקר על מנת להשתתף בסרט פירסומת לחברת הסלולארי הארגנטינאית Claro שמצלמים כאן.
מסענו לארגנטינה וצ'ילה מגיע הבוקר לסיומו.
יהיו שודאי ישאלו, איזו מדינה אהבתי יותר ואני אתקשה לענות על שאלה זו.
אני סבור כי לכל מדינה יש את הייחוד, המעלות והסממנים האופייניים לה.
מארגנטינה ודאי לא אשכח:
את האנשים המקסימים ומסבירי הפנים
את ריקודי הטנגו החושניים והמסעירים
את צלילי הבנדונאון הקיצביים והמרטיטים
את בתי הקפה הגדולים שתמיד הומים
את הקפה שמוגש תמיד עם כוס סודה ועוגיה
את Buenos Aires de la noche
את רעם הקריסות בקרחון פריטו מורנו
את הנוף הנשקף מ-Cerro Campanario סמוך לברילוצ'ה
את קרני השמש היוצרות גוונים של כחול במיפתחים בקרחון
את הסטקים העסיסיים
את טעם האלפחורסים
את היינות המשובחים
את הנופים הנפלאים
מצ'ילה ודאי לא אשכח:
את האנשים המנומסים והכל כך נחמדים
את הסולידריות הפנימית החזקה
את היינות המעולים
את פירות הים הנפלאים
את הנופים הפראיים עוצרי הנשימה
את העובדה שהאדמה רגשה ורעדה לקראת בואנו
את העובדה שהאדמה כאן יותר מדי טמפרמנטית
את העובדה שנותרנו נצורים בתוך כלוב של זהב
את חציית האנדים
את Lago Todos Los Santos המרהיב ביופיו
את קסם הפינגווינים במפרץ Otway
את פארק הטורס דל פיינה - אדון עולם
היה זה מסע מופלא עם דגש על נופים וטבע מן היפים בעולם.
קצת חסר היה לי המגע האנושי עם בני המקום שאולי היה עשוי להרחיב ולהעשיר לי את החוויה התרבותית והאנתרופולוגית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
