סיפורים שלי.

"גלוש, קומי, את תאחרי!" אמא התחילה להתעצבן, לאחר שסירבתי לקום חמש פעמים.
"אני יכולה להישאר היום בבית?" ממש התחננתי. לא היה לי כוח לקום.
"את חולה או משהו?" שאלה אותי. "לא..." עניתי לה. "יאללה לקום!!" זרזה אותי.
התלבשתי מהר בג'ינס סקיני כחול כהה , עם חולצת בית ספר לבנה בתוכו, ונעלי אצבע שחורות. הוספתי עגילי חישוק ואת השרשרת הקבועה שלי.
צחצחתי שיניים מהר, שוטפת פנים. לאחר כמה דקות סיימתי ולקחתי את התיק שלי, מכניסה לתוכו מערכת. לאחר כמה דקות כבר הייתי מוכנה ויצאתי מהבית.
שמתי שירים מהפלאפון באוזניות, והקשבתי להם בדרך לבית ספר. זה ממש מרגיע ועוזר לסדר את המחשבות.
כל הדרך חשבתי רק על גל. כמה שהוא יפה, אבל כמה שהוא אדיש. אני יכולה להסתכל לתוך עיניו שעות בלי להשתעמם.
הסתכלתי בשעון וראיתי שאני מאחרת ברבע שעה. ויש לנו שעה ראשונה עם המחנכת. אני מתחילה קצת לפחד. שירה דאגה להפחיד אותי מאוד.
התחלתי למהר לבית ספר, וכשהגעתי לכיתה מתנשפת ראיתי את גל יושב בחוץ.
"לא כדאי לך להיכנס, היא עצבנית" הוא אמר לי. "אז מה אני אמורה לעשות?" שאלתי אותו.
"תבריזי. כנסי שעה הבאה" אמר לי. אני לא כל כך מנוסה בהברזות, אבל אפשר לנסות. אין לי כוח לצעקות על הבוקר.
התיישבתי ליד גל, מניחה את התיק שלי על הרצפה.
"אתה שונא אותי או משהו?" שאלתי אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה.
"יש לי סיבה?" שאל אותי.
"לא יודעת..." עניתי לו. "לא, אני לא שונא אותך" אמר לי. חייכתי אליו חיוך קטן.
"אממ... תקשיבי" הוא אמר לי.
"כן?"
הוא התקרב אליי לאט, מתקרב לשפתיי בעדינות. כבר הרגשתי את שפתיו על שלי ואז דלת הכיתה נפתחה, מקפיצה את שנינו.
"גל וגל, למנהלת!!" התעצבנה המורה שלנו, ונכנסה חזרה לכיתה בטריקת דלת.
-
היינו מול חדר המנהלת, בזמן שגל דופק על הדלת.
"כן" שמענו קול מבפנים, פתחנו את הדלת. "כן, תכנסו" אמרה המנהלת לאחר שנשארנו עומדים.
התיישבנו על הכיסאות, שותקים.
"כן? במה זכיתי?" שאלה אותנו.
"המורה שלנו שלחה אותנו" גל אמר. "מי זאת המורה שלכם?" שאלה אותנו המנהלת. התחלתי להסביר לה הכל קצת בגמגומים.
"היא סתם עושה סיפור. בגלל זה היא מפריעה לי בעבודתי? שתתן לכם איזה עונש או משהו." אמרה המנהלת לאחר שסיימתי לספר לה הכל. וגל רק החניק צחוק.
"טוב תודה" אמרתי לה, קמה מהכיסא ואחרי גל. יצאנו מהחדר צוחקים.
יצאנו לחצר האחורית של בית הספר, יושבים על הדשא בזמן שנשענו על איזה עץ.
"אז... אפשר להמשיך מאיפה שהפסקנו?" שאל אותי גל.
"מה?" הייתי מבולבלת. ואז נזכרתי בהכל, אבל אז אני וגל כבר היינו באמצע נשיקה סוערת. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, ואז נשמע הצלצול. החלטתי להיכנס לכיתה, וגל אמר שהוא כבר יבוא.
התנשקתי עם גל. אבל הכל קורה כל כך מהר. לא בקצב שלי.

בהפסקה יצאתי שוב עם שירה, ושוב אותם ילדים באו. אותם ילדים חוץ ממעיין. התחלנו לדבר כולם שוב והיה ממש מצחיק, אבל באמצע מעיין הגיעה, אמרה שלום לכולם, ולגל נתנה שלום מיוחד, עם נשיקה על הפה. מה קורה פה?
"איזה חמודים הם נכון?" לחשה לי שירה באוזן. "הם חברים?" שאלתי אותה. "כן, אה שכחתי לספר לך" ענתה לי בחיוך.
איזה סתומה אני. למה זה חייב לקרות לי?