פילוסופיות בשקל

"אתם תכירו על איזה בר, את כבר מיצית את הערב, הוא טרם העלה בחכתו את הטרף המבוקש. הוא יגש, ימרח אותך במילים, את לא תאכלי את זה. את מבינה, את יודעת, את חכמה מזה. אבל משהו בו, החספוס הזה הוא עושה לך את זה. אתם תחליפו מספרים. את תלכי לישון ותשכחי מהכל. הוא יתקשר למחרת, הוא עקשן, את תוקסמי. אתם תדברו כל יום כל היום. הוא ימרח אותך במילים, את בולעת את זה. אתם תקבעו להיפגש, תשבו באיזה בר תל אב...יבי פלצני. מביך לך, תקוע לך, את לא טיפוס של דייטים. את חומקת לו, הוא חושש, הוא ממלא לך את הכוס ו״עוד שני בושמילס בבקשה״. את מורידה את הז׳קט, כבר יותר נינוחה. הוא משכר אותך, הוא משקר אותך. אתם תסיימו את הדייט, הוא ימשוך אותך אליו. הוא יסתכל לך בעיניים, את רואה מטושטש, את לא באמת רואה... ״את הולכת הביתה?״ אתם תיפרדו לשלום בעוד נשיקה. את תתנדנדי כל הדרך מבושמת, מוקסמת. הוא שחקן, הוא מקצוען. הוא יודע מה הוא עושה, הוא איטי הוא יסודי.
כיף לו איתך, ומאמי הוא מתגעגע. הוא היה שמח לישון איתך עכשיו והלוואי תחזרי כבר כי בא לו חיבוק. ואיך לך? טוב לך איתו?
את מורידה הגנות, משחררת צוהר לחומות נצורות, את מכניסה אותו פנימה. את בטוחה, את נותנת לו צ׳אנס. את שלו. הוא בורח, הוא נעלם.
הוא תל אביבי, הוא כבש, הוא מיצה, הוא עובר לטרף הבא. ואת לא רצית בכלל, את ידעת את הסיכון, אבל הוא שכנע אותך. הוא שחקן, הוא מקצוען.
ואת, איך את אוהבת אהה?? את אוהבת אותם קשים, את אוהבת אותם מתוסבכים, את אוהבת אותם דפוקים. את אוהבת כשהם נעלמים. הם רעל, ואת שותה אותם בשקיקה. נהנת כשהם רוקדים לך צ׳ה צ׳ה על הלב. את החכמה הכי טיפשה בעולם. ואת יודעת, את יודעת.. וזה עושה לך רע, זה עושה לך טוב. את מזוכיסטית, את נהנת כשמכאיבים לך כשמתמסרים עם הרגשות שלך. בשבילך הרי זה רק עוד תירוץ להתבכיין עם היפות שלך, זה רק עוד תירוץ לגלידה ועוגיות.
והוא יבוא משום מקום, הוא יפתח לך דלתות, הוא יתן לך להוביל, הוא ילך אחריך. הוא יכבד, הוא ידבר לענין, הוא בחור לענין. הוא ירצה, הוא כולו טוב וכוונות טובות. הוא נסיך לקחת הביתה והוא רוצה לבנות לך ארמון כי את בשבילו המלכה. אבל הוא משעמם אותך, הוא לא מאתגר אותך, ואת תחפשי תירוצים למה לא. הוא באמת בחור מקסים, הוא לא בשבילך.. אבל כשהאידיוט הבא ישבור לך את הלב את תשאלי איפה כל הבחורים הטובים בעיר הזאת נכון? הם איפה שהשארת אותם, הם איפה שויתרת עליהם.
זה לא הם מאמי, זו את. זו אך ורק את.
"Nice guys finish last, stupid girls finish alone

כנראה שאני הולכת לסיים לבד.  כל מילה בסלע, קרדיט לרעות אוסטרוף.

למה כל כך קשה לי לשחרר? הכרתי אותו בסך הכל כמה, פחות מחודש? מרגיש לי כאילו אני מכירה אותו שנים ושהיינו שנים ביחד. הפתאומיות שבה זה נגמר הייתה אותה הפתאומיות שבה זה התחיל, המילים שהוא אמר וההבטחות שהוא הבטיח הגיעו כל כך רחוק שלרגע האמנתי שיש לזה באמת סיכוי לקרות. מה עבר לי בראש? הבנאדם עושה רילוקיישן רציני, בספק בכלל שהוא יחזור. הוא לא רוצה להיקשר עכשיו, בעיקר לא למישהי בארץ כשיש לו סיכוי להכיר כל כך הרבה בחורות כוסיות שם, בעקיר כי הוא דובר את השפה. קשה לי, באמת שכן. מעולם לא היה לי חיבור כזה עם אף אחד ועצם העובדה שהוא פשוט ניתק ממני קשר בלי שום בעיה- בשבילי זאת וואחד יריקה בפרצוף. איפשהו בתת מודע יש לי את המחשבה שאולי הוא פגוע בדיוק כמוני והאגו שלו גדול פי שלוש משלי בגלל זה הוא לא יכול להיפרד כמו שצריך, אבל זה המינימום שמגיע לי אחרי כל השיחות שהיו לנו ואחרי כל הדברים היפים שהוא אמר. לא ייתכן שאחרי כל זה הוא פשוט טס, וכלום? כמה בנאדם יכול להיות קר ואדיש? אני מבינה שהוא זיין הרבה אז בשבילו בחורה זה בסך הכל משחק, אבל באותה מידה אני גם יודעת שהקשר שלנו, לפחות ההתחלה שלו הייתה משהו אחר., יכול להיות שהוא אמר לי הרבה שקרים בשביל למשוך אותי אליו ולגרום לי להפגש איתו אבל אני בספק שהפעם זה העניין. אולי כי הייתי משהו בלתי מושג ועצם העובדה שהוא ידע שהוא לא הולך להשיג את הסקס בזמן הקרוב או בכלל גורם לו לוותר ולרצות לחפש משהו שיספק את הצרכים שלו לטווח הקצר.

כואב לי. אני מרגישה שאם היינו ממשיכים הייתי מתאהבת מהר מאוד ועצם העובדה שזה נחתך בכזו פתאומיות מכאיב לי עוד יותר. הוא הבטיח שנישאר בקשר, שנמשיך לדבר אבל כמו שאני כבר יודעת זה הבטחות באוויר בשביל להשאיר אותי על אש קטנה. מצטערת שאני לא מטר וחצי ואנורקסית, שיש לי יציאות מוזרות ושאני אוהבת לאלתר באוכל. זה שהוא בהמה מסריח עם חברים ערסים, אומר שאני לא מספיק טובה בשבילו?

הלוואי והייתי חוזרת חודש אחורה, ללפני שהכרתי אותו בכלל, לתקופה שלא הכרתי משהו כמו מה שהיה לנו. לתקופה שהבנאדם היחיד שהיו לי איתו שיחות כאלה התגלה בתוך מכור ג'אנקי שאין לו שום עתיד ולתקופה שלא הייתי פגיעה כל כך אחרי שנפתחתי ככה לבן אדם. הוא הצליח להתעלות בחודש המסכן הזה על כל דבר שהיה אי פעם בחיים שלי ואני בספק אם בתקופה הקרובה מישהו יצליח להתעלות עליו.

רק חבל שאני לא מספיק טובה בשבילו, חבל שאני אשכנזייה מדי עם הורים רוסים שבסך הכל רוצים להגן עליי. הלב שלי עכשיו מרוסק לגמרי והאנשים שהצליחו לעשות זאת בעבר בודדים כל כך שזה אירוני.