לא מזמן עשינו סרט של החבר'ה אצל אחד מהשבט שלי והחליטו לראות סרט מלחמות שהסוף שלו עצוב.
אחרי שניסיתי לשכנע אותם שנראה סרט עם סוף טוב הם פשוט שמו את הדיסק והפעילו (ההורים שלו בדיוק הגיעו- קטע מוזר)
אז אמרתי שאן מצב- אני לא רואה סרט עם סוף עצוב! הוא שאל אותי בצחוק אם אני מאיימת וממש התעצבנתי אז אמרתי
"לא אני מבצעת" ופשוט קמתי ללכת ואז אמא שלו החליטה לנסות לשכנע אותי להשאר שם(היא קראה לי "גברת צעירה"- אני שונאת את זה!)
בקיצור- בסוף הלכתי הביתה די מעוצבנת- לא על זה שהם ראו סרט עם סוף עצוב אלא על זה שהם ניסו לשכנע אותי גם לראות אותו...
בגלל זה הגעתי למסקנה שלראות סרטים עם סוף עצוב או עם התעללות זה ממש סדיזם!
בסרט עם התעללות אתה נהנה לראות את האדם סובל פיזית ובסרט עם סוף עצוב אתה נהנה מזה שהוא סובל נפשית
וזה לא שזה בסדר בגלל שאלה שחקנים- כשאתה רואה סרט אתה מרגיש שזה בן אדם אתה לא חושב על זה שהוא שחקן
(אלא אם כן הוא עושה משהו מטורף או שאתה ממש משועמם...)
אני גם בכלל לא מבינה מה הגיון בלראות סרטים עצובים!
למה רואים סרט- כדי להנות, למה נהנים?- כי זה משמח
אבל עם זה סוף עצוב אתה יוצא עצוב אז מה ההגיון בלראות סרטים כאלה?!
הם ניסו לשכנע אותי ש"גם בחיים זה ככה לפעמים יש סוף עצוב..." אבל זה ענין של השקפה
אצלי עם הסוף לא טוב אז זה עוד לא הסוף...
חוץ ממוות אבל אני מאמינה שגם אחרי המוות זה טוב
אז רק מוות של אחרים אבל גם לזה יש פתרון- לומדים לעילוי נשמתו, מזכירים אותו ואולי הגוף שלו לא חי אבל האישיות והנשמה כן...
אז מבחנתי הצורה היחידה של סוף עצוב זה כשאין המשכיות ו... טוב, אני עובדת על זה...
חשבתי על זה שבתכל'ס רוב מה שאנחנו עושים בעולם הזה זה לנסות להשאיר משהו אחרינו;
אם זה ילדים (המשכיות פיזית)
אם זה גילוי חדש, פטנט או כל דבר שלא היה בעולם בני האדם קודם....
או אם זה לעזור למישהו שלוקח את זה ללב ועוזר למישהו אחר ואתה משאיר גלגל של עזרה בעולם...
לא משנה מה אנחנו עובדים על ללכת בדרך הנכונה, גם להשאיר משהו וגם ללכת שקט לקבר..
יש את זה הרבה ביהדות... את כל הקטע הזה של העבודה עכשיו בשביל אחר כך...
אנחנו כל החיים עובדים להתקרב לה' בעולם הזה אבל תמיד יש גם את המחשבה על העולם הבא... להיות קרוב גם שם..
וגם יש כאלה שאומרים שממש חשוב ללמוד תורה כי אתה מגלה ומבין דברים שאחרם לא מבינים ובזה אתה עוזר לעולם ב"קבלת התורה"
וואו.... ממש גלשתי מהנושא....
אבל בתכל'ס זה ככה...
מקווה שתגיעו להרבה סופים שמחים!! 
ואל תשכחו שאין כזה דבר סוף עצוב, יש כזה דבר סימון דרך עצוב...
אם זה עצוב זה עוד לא הסוף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
