מעורת המבריחים של דיקה

הבחורה כאן אמרה שהיא תבקש סליחה מעצמה השנה, וגרמה לי לקלוט שזה גם מה שאני צריכה לעשות.

ביום כיפור הזה, אני הולכת לבקש סליחה מעצמי, על כך שהרסתי הכל, הבטחתי לתקן, ורק המשכתי להרוס.

על כך שבזבזתי כל כך הרבה הזדמנויות שהעולם הציע לי, על כך שבזבזתי את אלו שנתתי לעצמי.

על כך שבגדתי בעצמי, יום אחר יום, בכל דקה של ערות, מעלתי באמוני שלי, אכזבתי, את עצמי, את כולם.

ויתרתי אין ספור פעמים, אכזבתי, אכזבתי.

אני אבקש סליחה מעצמי, אבל לא אעז לסלוח. ''עבירות שבין אדם למקום- יום הכורים מכפר, אך עבירות שבין אדם לחברו לעצמו אים יום הכיפורים מכפר, עד אשר ירצה את חברו עצמו.''

עברה שבין נערה לעצמה תסלח רק ביום בו תתקן הנערה את שגיאותיה, לנערה המסויימת הזו כאן יש ה-מ-ו-ן מה לתקן.

בנתיים הפסדתי בהמון קרבות,אבל המערכה כולה תוכרע רק כשאכנע ואוותר על הנסיון לא לוותר, או כשאצליח.

שנה הבאה, אני לא אצתרך לבקש מאף אחד סליחה, במיוחד לא מעצמי.

שנה טובה, לאבס, 

דיקה.

נ.ב- כתבתי את זה מהסמרטפון הסופר מגניבקולי  החדש שלי, מוטורולה רייזר בשם ג'ון שפרד. זה הפלא הכי שמקסי אבר, השם בהחלט מתאים לו ;)

ואני מרגישה שאני מוכרחה להקדיש שורה לאברורה, האקספרס מיוזיק של נוקיה, ששירתה אותי בנאמנות אים קץ במשך פאקינג שלוש שנים... פרידה קשה.