איזו חמודה אימא שלי... היא באמת חושבת שאיכפת לי מתי היא תגיעה הבייתה.... שאני באמת מתקשרת כדי לשאול מה שלומה...
בטח.. יותר בכוון של : אמא מתי את חוזרת הבייתה? שאני אדע אם אני אספיק להקיא או לא..
ממש תמימה האישה הזאת.
מה אני אגיד.. יחסי הגומלין שלנו לא בשמיים.
ביום שישי סיימתי את כל השקית של הלחמניות... 5,6 לחמניות היו שם פחות או יותר.
אמא:"לא אכפת לי שאכלת אותם... רק שלא תקיאי את זה אחר כך"
לא דיברתי איתה כל הסופ"ש. עד שהיא התנצלה.
טוב, אני מודה, היא לא התנצלה. אבל היא הייתה צריכה.
מאשימה אותי בדברים נוראיים כאלה.
אני?! מקיאה?! מה פתאום. אמא, אני ניראית לך כמו אחת שמקיאה?
כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן אני מקיאההההההההההההההההההההה וזה הסוד שלייייייייי תרדו ממנייייייייייייייי
מגיבי נאצה מסריחים- תרדו ממני
שופטים למיניהם- תרדו ממני
חברות- תרדו ממנייייייייי
אמא- תרדי ממנייייי
תרדו ממני כולכם!!!
אני רוצה לשבת בפינה ולרחם עם עצמי! טוב? טוב. ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Desperate&Hopeless