לא הייתי פה זמן מה. פשוט לא רציתי להכנס. לא רציתי לכתוב פוסטים חדשים. דברים השתנו. יותר ויותר אנשים יודעים את הסוד שלי. אני כנראה פשוט לא יכולה לשבת בשקט. גם מישהי כמוני- שתמיד מחזיקה הכל ביפנים- לא יכולה לשאת את הנטל הזה.זה לא טוב לספר לאנשים. אל תספרו לאנשים. גם אם נראה לכן שזה כלום... אל תספרו לאנשים שאתן מכירות... למה זה טוב? בואו לבלוג.. דברו איתי.. עם עוד עשרות בנות פה שיבינו אתכן פרפקט...
ירדתי ל57... עם הבולמוסים של הימים האחרונים אולי עליתי ל58.. לא יודעת.
את מטרתי לא השגתי. זה ייגרר גם לשנת הלימודים.
חשבתי להתחיל דיאטה בריאה עם טאצ' אנורקסי תקראו לזה (איך לא).. מכיוון שלפחות פעמיים בשבוע אני אסיים בצפר ב4 אז נגיד ולבצפר אני אביא רק ירקות או נגיד איזה סנדוויצ'ון דל קלוריות ואז אחרי בצפר ישר לחדר כושר אז נגיד יחד עם האוכל בבית זה יגיע ל700-600 קלוריות ביום+צום פעם בשבוע או שאפילו לא צריך צום..
טוב כל זה נישמע אופטימי
מה שבטוח- לעולם לא לחזור להקיא יותר. לעולם. לעולם. לעולם.
קשה כשאמא יודעת. מזל שאני יכולה להאכיל את אמא שלי בסיפורים שהשתנתי ובלה בלה בלה
היא פתחה עלי 8000 עיניים.. מסתכלתת עלי מבעד למיקרוסקופ אלקטרוני.. מחטטת לי בדברים (אני משערת- ככה היא גילתה על זה מלכתחילה),
שואלת אותי שאלות מוזרות ומציקה לי שרזיתי.
סתמי ת'פה אמא ולכי תתעסקי בעיניינים שלך! אמא לא הייתה פה איזה שבועיים נסעה לטייל בחול. איי חגגתי פה. אני לא אפרט כי עכשיו יש גם אנשים שעוקבים אחרי בבלוג. אז גם כוח הביטוי שלי פה מוגבל עכשיו.
בכללי- שום דבר מיוחד לא קורה. שום דבר שגורם לי אושר. שום דבר שגורם לי עצב. אבל אם הייתי צריכה לבחור מצב רוח הייתי אומרת- על סף בכי מר ללא סיבה.
בהצלחה לכולן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Desperate&Hopeless
