-יופי זה לא כל הסיפור-

מהפרק הקודם..

"סיוון, תסבירי לחברה המטומטמת שלך שאני לא שוביניסט, אני פחות חושב שהיא חסרת יכולת והיא לא מסוגלת לגלוש!"

"סיוון, תסבירי לאידיוט שלו שאין לי מושג איך יש לו רישיון ומי נתן לו, שאני יכולה לגלוש הרבה יותר טוב ממנו פי אלף ואני טובה ממנו בכל דבר שקיים!"

בעוד שאורון מחנה הוא המשיך "סיוון, תסבירי לחברה המטורללת שלך שאני יכו-"

"יודעים מה, דברו בעצמכם! נמאס לי! ביי" סיוון יצאה עצבנית מהמכונית וטרקה את הדלת בכוח.

"מה עובר על החברה שלך?" אורון שאל את תמר.

"אין לי מושג מה עקץ אותה" משכה ידיים בתמיהה.

"סיוון" קראתי לה מנסה למשוך את תשומת ליבה שאנחנו פה בעודי יושבת על לירן שישב על אחד מכסאות הים האלה וליטף אותי בגב התחתון מבעד לחולצה - מוציא ממני צחקוקים מוזרים.

היא שמה לב אלינו והתקרבה ברוח סערה "מה יש לך?" צחקקתי.

"סוף סוף אנשים שפויים" חיוכה גדל מרגע לרגע. היא מצאה איזה כסא לשבת ועל כסא נוסף היא הניחה את רגליה המלכותיות, הוציאה בריזר אבטיח מהצידנית שלירן הביא ופתחה באנחת רווחה ענקית. היא כזאת סיוון. 

פרק 45

"יופי, היא השאירה אותנו לסחוב הכל" תמר התלוננה אחרי שהם יצאו מהמכונית.

"תקשיבי, אני נכה אז תקחי הכל וניפגש בים" אורון חייך ועשה כבר חצי סיבוב.

"נראה לך?! בתור נכה נהגת מעולה באוטו" שילבה ידיים וחיכתה שיזיז את עצמו.

"פתאום אני נוהג מעולה! חוץ מזה, רצית שוויוניות- קיבלת. תסחבי את את הכל!"  הוכיח את טענתו בצורה שאפילו שיתקה אותה לכמה שניות עד לתגובה הבאה.

"משחק אותה שנון.. הא? יאללה תעזור לי כבר ונסיים עם החרא הזה" תמר אמרה באפיסת כוחות והתחילה להוציא דברים מהמכונית. 

"אל תקללי" התעצבן עליה.

"סורי ילד טוב, זה החינוך שקיבלתי" גיחכה וחשבה על זה שאורון בעצמו קילל במהלך הנסיעה.. גבר טיפוסי.

"את מקרה אבוד" אמר לא מאמין עליה.

אחרי כמה דקות, אורון ותמר באו עם שאר הדברים, מעוצבנים לאללה. אני חושבת שהם באמת ייגמרו ביחד בסוף.

ליטפתי את פניו של לירן בזמן שהוא דיבר עם רועי שהגניב כל רגע מבטים לסיוון שפשוט לא שמה עליו. אהבתי כל חלק בלירן, את השיער השחור-חום שלו, את העיניים שלו שפשוט הייתי יכולה לשקוע בהם שעות, את הזיפים הקטנים שצמחו לו. אהבתי כל דבר בו ופשוט הצלחתי להתעלם מהחסרונות שלו.

"נעמה, את פה?" סיוון נפנפה בידיה מולי.

"כן" חייכתי אחרי שיצאתי מהמחשבות.

"תמרחי אותי" הושיטה לי את הבקבוק שמן גזר, אני לא יודעת מאיפה היא קונה את הדברים האלה. התמקמתי במקום כזה נוח לצידו של לירן ולא רציתי לעזוב אותו שרק התנצלתי עם חיוך סליחה ענקי.

"רועי, אולי תמרח לסיוון את השמן?" לא האמנתי שאני מציעה את רועי המגעיל כמגש כסף לסיוון אבל העדפתי שסיוון תהיה שמחה מאשר ממורמרת. אם יקרה משהו רע בסוף, סיוון תלמד מהטעויות שלה – זה עדיף מזה שהיא תחמיץ את ההזדמנות להיות איתו. מי יודע, יש הפתעות בחיים.

רועי קפץ בשמחה על ההצעה ולסיוון לא הייתה ברירה. היא עשתה פרצוף שאין לה כוח אליו אבל אני יודעת שבתוך תוכה היא געשה מאושר.

הם הלכו הצידה בשביל שהוא ימרח לה.

"את יודעת שאת מלאך?" לירן לחש לי באוזן, גורם לי לזרמים מטורפים.

"יודעת" עניתי בצניעות ופשוט הדבקתי לו נשיקה מחייכת שגרמה לו גם לחייך באמצע הנשיקה.

אורון ושני חברים שלו לקחו את הגלשנים שלהם ונכנסו לים, מחפשים את הגלים השווים. אורון ראה את תמר גם בים, מחכה גם היא לגל טוב. אורון נשכב על הגלשן שלו והתקרב אליה בחתירה קלה "רוצה שנעשה סולחה?" הושיט את ידו אליה להסכמה.

"לא" הודיעה בגסות רוח מבלי לספק הסבר משכנע.

"את אחת החצופות" ענה בשוק טוטאלי.

"ידוע, עכשיו אתה מוזמן לעזוב אותי לנפשי" ענתה באדישות שיכלה לחרפן נזיר בודהיסטי.

"את חולה בראש! את צריכה פסיכולוג" הוא רצה עכשיו לחנוק אותה עד שהיא לא תוכל לצייץ יותר.

"אורון" שמע את קולות חבריו מרחוק. הוא סובב את ראשו אבל לפני שהספיק לשאול- גל ענקי שטף אותו, גרם לו להיפרד מהגלשן ולפגוש בקירוב יותר את עומק הים. אחרי שאורון הצליח להגיע למעלה הוא חיפש את תמר אך לא מצא אותה או את הגלשן שלה. הוא נאלץ לצלול שוב ולחפש אותה- הוא מצא אותה נאבקת להוציא את החוט של הגלשן שהיה כרוך סביב הרגל שלה ולא נתן לה לשחות כלפי מעלה. אורון שחרר אותה מן הגלשן וסחב אותה לכיוון החוף כשהיא מחוסרת הכרה.

"פאק" מלמל בעצבנות שראה שתמר לא מגיבה לקריאות שלו. מה עושים במקרה כזה?
אורון ניסה להרים לה את הרגליים ולתת לה סטירות קטנות בשביל לעורר אותה. כל זה נחל כישלון ולכן החליט לעשות את מה שמראים בסרטים, הוא פתח לה את הפה וניסה להנשים אותה. "תוך שנייה בערך היא התחילה להיחנק ולהשתעל, אורון נשם לרווחה. תמי פתחה לאט את העיניים שלה ושראתה שאורון רוכן מולה היא נתנה לו סטירה.
המום מן הסטירה אורון שאג- "מה את חושבת שאת עושה?"
"למה היית כזה קרוב אליי חצוף!"
"הנשמתי אותך מטורללת, דאגתי לך!" אורון היה עצבני והלך עם שאר חבריו חזרה לכולם.
בפעם הראשונה תמי הייתה חסרת מילים. היא עיקמה את פרצופה ומלמלה לעצמה "הוא הרגע אמר שהוא דאג לי?"


"מה המכוערת הזאת עושה פה?" שיר לחשה למיטל בצד, הרחק מכולם.
"הם חברים, מה לא ידעת?" מיטל המשיכה לחייך לכיוון כולם.
"זהו הוא הצליח? הם ביחד?"
מיטל הנהנה לאישור "ועוד חודש וקצת ביומולדת שלי ושלה היא פשוט תהיה הרוסה, ולא מאושר אלא מכאב" מיטל חייכה בזדוניות. "תראי איזה מאושרת היא נראית עכשיו ותחשבי איך היא תראה חודש הבא, היא לא תוציא את הפרצוף שלה מהבית מרוב בושה".

רועי היה באמצע סיפור סוחף של איך המורה למתמטיקה תפסה אותו מעתיק במבחן ואיזה עונש נוראי היא הביאה לו "אז היא עמדה מולי שהסתכלתי על השולחן בשביל לראות את התשובות למבחן ואז היא צעקה לי 'רועי' " כולם התחילו להתפקע כי הוא אמר את זה במבטא רוסי כבד שהזכיר את המורה למתמטיקה.
"בואי לים" לירן לחש לי באוזן וליטף לי את הגב התחתון.
"רגע.." השתקתי אותו, רציתי לשמוע את סוף הסיפור.
"נו בואי" המשיך להתעקש כמו איזה ילד קטן.
לא עניתי לו ואז הוא אמר לי בלחש "היא הכשילה אותו במבחן וגרמה לו לנקות את כל השולחנות בכיתה ולהוציא את המסטיקים מתחת לשולחנות". תקעתי בו מבט רצחני ואז הוא משך בכתפיו "הוא יכול לספר את זה שעות ואני שמעתי את זה כבר אלף פעם".
אחרי שהוא הרס לי את סוף הסיפור, נאלצתי ללכת איתו כי הוא פשוט משך אותי בכח איתו. הורדתי את החצאית והחולצה הלבנה ונשארתי עם הבגד-ים והרגשתי חשופה לאללה. חיפשתי את לירן בשביל שניכנס מהר למים וראיתי אותו פשוט בוהה בי בלי סוף. ממש הסמקתי והתפוצצתי מאושר בו זמנית- "בוא כבר"- משכתי אותו ביד לכיוון הים. הוא עצר אותי וכרך אותי סביב זרועותיו, מקרב אותי ממש אליו "את מהממת" לחש לי, והבנתי שהוא ממש אהב את הבגד ים. לירן הוא כזה בן טיפוסי אבל לא יכולתי שלא להתרגש מזה, הוא פיזר לי את השיער והשאיר את המשקפיים שלי על איזה אבן.



"מסתבר שלחסודה הזאת יש אחלה גוף מתחת לסמרטוטים שהיא לובשת" מיטל הפתיעה את לירן בחדר שלו באותו הערב, אחרי שהוא יצא מהמקלחת שלו.
"מה את עושה פה?" לירן שאל בהפתעה

"באתי לבקר אותך חתיכי, אי אפשר כבר?" מיטל התיישבה על אחת הספות שיש ללירן בחדר.
"אפשר,אפשר" לירן ניגב את שיערו באמצעות המגבת.
מיטל התקרבה ללירן ונישקה אותו בצוואר. לירן הדף את מיטל מעליו "זה לא מתאים עכשיו"
"אתה רציני? מה לקחת ברצינות את הקשר שלך עם המכוערת הזאת?" מיטל גיחכה.
"תפסיקי לקרוא לה ככה" לירן התעצבן על מיטל וגלגל עיניים בעודו מסתכל לכיוון החלון. "היא צריכה להגיע עכשיו אז כדאי שתלכי, שלא תראה אותך פה".
"מאוד לקחת ברצינות את ההתערבות, אני רואה.." מיטל אמרה במרמור, בכל זאת לא כל יום מגרשים אותה ככה.

"נו מיטל, מה את רוצה עכשיו? שלא עשיתי כלום עם נעמה התלוננת וגם עכשיו שאני עושה את מתלוננת, מה את רוצה ממני? לשגע אותי?" לירן ענה בתסכול.

"לא, לא. אתה צודק, אני אלך עכשיו אבל ניפגש כבר" מיטל הדביקה נשיקה קצרה בפה של לירן ויצאה מחדרו.

בחנתי את עצמי במראה לפני שיצאתי מהבית, ראיתי את השינוי שהחל להתעורר בי. לא היו לי יותר פצעים על הפנים וירדתי גם כמה קילו והרגשתי גם יותר טוב עם עצמי. בנוסף, השתזפתי גם מהים שהיינו בו היום. ממש נהניתי היום בים עם החברים שלו, אפילו מיטל הייתה נחמדה וממש לא ציפיתי ממנה, כי בכל זאת היא הייתה די כלבה עליי מאז ומתמיד. שמתי לב, שמאז שאני עם לירן, אני יותר קורנת מאי פעם. אני כ"כ אוהבת אותו ובחיים שלי לא חשבתי שמישהו יוכל לאהוב אותי כמו שאני. הרגשתי אושר גדול. סיוון הכריחה אותי דרך הטלפון ללבוש חצאית מיני ירוקה וגופיית ספגטי לבנה שנכנסה לתוך החצאית שלי. הוספתי גם את השרשרת זהב האהובה שלי ויצאתי מהבית, לכיוון ביתו של אהובי.

שהגעתי אל לירן הוא ישר חיבק אותי עוד בדלת והסנפתי את הבושם המושלם שלו. הרגשתי אותו מלטף לי את השיער ופשוט התמכרתי לתחושה המדהימה הזאת. בחיים שלי לא שיערתי שיהיה לי חבר ושאני יאהב אותו כל כך הרבה.
תוך שניות ספורות, הגענו למיטה של לירן והרגשתי איך לירן מנסה להוציא לי את הגופייה מחוץ לחצאית בעודו לא מפסיק לנשק אותי. ממש אהבתי אותו ונכנסתי לאווירה אבל הרגשתי שזה עוד לא הזמן המתאים "לירן.." ניסיתי לומר בין כל הנשיקות שלו. קראתי לו עוד פעם אבל הוא היה בשלו, הצליח להוציא את הגופיה מהחצאית ואף להרים לי קצת את החצאית.
באינסטינקט חייתי, התרחקתי ממנו במהירות. לירן תלה בי מבט שואל ולא ידעתי איך לומר לו את זה אז רק אמרתי לו משועשעת "באנו בשביל ללמוד להיסטוריה, לא?"   
"אפשר לעשות את זה מאוחר יותר.." לירן אמר במבט ממזרי והתקרב אליי מחדש.

"זה לא הזמן המתאים לזה" הודעתי לו. ואז המשכתי בשקט, כולי מתביישת מעצמי "אף פעם לא עשיתי את זה, אתה יודע את מה".
לירן חייך קלות ואמר "אני אחכה לך כמה שאת צריכה".

חייכתי אליו בחזרה ונשמתי בהקלה.

"אז ההלניזם?" לירן שאל.

"אה?" לא הבנתי

"נתחיל ללמוד להיסטוריה מההלניזם?" שאל וכבר בידו היה ספר ועט.

הנהנתי לחיוב, הוא נתן לי נשיקה קטנה והודיע "אם אני מקבל יותר משישים, אני עושה מה שאת רוצה". רק צחקתי עליו ואמרתי לו "תזכור את המשפט הזה".