-יופי זה לא כל הסיפור-

ניסיתי להדוף אותו ממני, נאבקת בו וגם בעצמי. שהעפתי אותו ממני והפסקתי את הנשיקה האלוהית הוא הסתכל עליי במבט מבולבל וניסה לחזור אל השפתיים שלי אבל אני ניצלתי את ההזדמנות בשביל לחמוק ולצאת מהמקלחת, לא לפני שחטפתי מגבת בדרכי החוצה.

הוא יצא עם חיוך ביישני למדי מהמקלחת שלרגע לא זיהיתי את דין.

"מה קרה?" משך בכתפיו וגירד את גבו. יותר מאוחר בהיכרותי איתו, הבנתי כל תנועה שלו ופענחתי אותה.

"אתה כמעט אנסת אותי שם.. חולה נפש" צרחתי עליו וזה היה פשוט סתם. סתם- כי לא היה לי משהו יותר טוב להגיד לו. סתם- כי רציתי שהוא יעלם עכשיו. סתם- כי רציתי שהאדמה תבלע אותי עכשיו. סתם- כי רציתי שהוא יבוא וידביק לי נשיקה בשביל לגרום לי לסתום.

הוא תקע בי מבט מבולבל ומאוכזב, ומבלי להגיב להיסטריות שלי, יצא מהחדר בטריקת דלת מצלצלת, משאיר אותי עומדת לבד בלי מילים.

פרק 9

"אוי, אלוהים" חטפתי חום רק מלהסתכל על הבלאגן שנשאר מאתמול. קיללתי את הרגע שיצאנו לחופשת ראש- השנה ולא נשארנו בפנימייה, ואת הרגע שההורים מינו אותי לאחראית שהם לא נמצאים. נזכרתי שאיתי התחנן בפניי לערוך כאן את המסיבה והבטיח שינקה בסוף המסיבה ושאפילו ילקק את הרצפה בעצמו.

ממש לא רציתי ללכת להעיר אותו כי לא ידעתי מה יחכה לי שם. הפרחולה או דין. בכל מקרה, ממש לא רציתי לראות את איתי אחרי הריב שלנו. עדיין כעסתי עליו. החלטתי להביא תגבורת משלי - שרון, בן, אופק ואף סינג'רתי את אלינור.

אופק הגיע תוך רבע שעה בערך. מאוחר יותר, הצטרפו גם בן, שרון ואלינור שהגיעו יחדיו. אף אחד מהם לא היה מודע למה שקרה אתמול- לריב עם איתי וברור שלא מה שקרה עם דין.

"הו גאד" שרון פלטה מנוכח מה שהולך פה.

"איפה איתי היקר?" הוסיפה

"ממש לא אכפת לי.. בטח ישן הפדלאה" סיננתי עצבנית.

"מה, רבתם?"

"יואו שרון הוא כזה מעצבן" ידעתי שאם דניאל היה כאן כבר מזמן הוא היה משלים בינינו.

פתאום שרון סידרה את השיער שלה בנמרצות. הסתובבתי וראיתי את דור שם. גיחכתי למראה שרון הלחוצה. כנראה איתי התעורר והביא גם תגבורת משלו.

"יצא לך לדבר איתו?" שרון נזכרה בהבטחה שלי.

עיקמתי את פרצופי "לא" היססתי ולחשתי, אולי היא לא תשמע את התשובה.

"יואו, בר פלדמן! אני אהרוג אותך" כבר ראיתי את הידיים שלה נשלחות לכיווני, רוצות לחנוק אותי.

"היום, היום. אני מבטיחה לך! הוא אמור להישאר לישון כאן.. אני אשאל אותו בנוגע לנועה הזאת, נכון? זה מה שרצית, לא?" מיהרתי להגיד, תוך כדי דבריי נזכרתי שאיתי הזמין את דור ואת הבנים לערב פוקר. באמת שהגזמתי, אבל מה לעשות שאני קצת מעופפת. 

"כן, תשאלי אותו מה הוא מרגיש איתה ואיך הולך להם ביחד" הביאה לי הוראות הכוונה יותר מדויקות.   

הנהנתי להסכמה והחלטתי שהיום אני כבר אדבר איתו אם אני לא רוצה שחברה שלי תתפחלץ לגמרי ואולי סוף סוף יירד לה ממנו.

אז כמו שכבר אמרתי, איתי הביא את החברים שלו- משמע שגם דין היה שם. השתדלתי להתעלם מדין וזה גם לא היה ממש קשה כי הוא התעלם מנוכחותי וזה קצת פגע בי. לעומת זאת, אופק השלים את החסר והעלה לי את הביטחון העצמי שלי- הוא לא עזב אותי לרגע, איפה שניקיתי הוא הלך אחריי כמו כלבלב.

ראיתי את איתי מדבר עם אלינור ולכן החלטתי שאני חייבת להעביר סמרטוט רטוב ברצפה שקרובה לסלון, קרוב לאיתי ואלינור. זה שלא צוטטתי להם- רק רציתי לשמור על חברה שלי מאיתי הזה.

"נהנית אתמול במסיבה?" איתי שאל בחיוך את אלינור.

"כן, היה כיף. אחלה אנשים!" אלינור ענתה, מנסה עוד להכיר את הסביבה.

"לא ראיתי אותך אתמול. איפה היית?" שאלה את איתי.

איתי הסמיק שלא בטבעו והחל לגרד את עורפו- כמו שאני מכירה אותו הוא עושה את זה שהוא נבוך "לא הרגשתי ממש טוב.." ענה לה.   

הנהנה בהבנה ולא התעמקה בזה יותר מדי. אהבתי את האדישות שהיא שידרה לו, לא ידעתי אם זה חלק מהמשחק או שהיא באמת לא מרגישה כלפיו כלום. קיוויתי שזאת האפשרות השנייה. עד כמה שזה נשמע מגעיל ובלי קשר לוויכוח שהיה לי עם איתי, אני אוהבת אותו אבל אני יודעת שהוא לא בנוי לקשר- לא אני ולא הוא- שנינו מתוסבכים מעל הראש בכל הנוגע לאהבה. אנחנו דפוקים, אנחנו טובים בלהרחיק. האישיות שלנו ממש השתנתה מאז שנה שעברה.  שנינו התנתקו מן הסביבה בעקבות המוות של דניאל. כל אחד תפס קיצוניות אחרת- איתי צריך הכל. לטעום מהכל, להרגיש הכל, לא להיות שייך לאף אחת. ואני- שונה לגמרי. לא רוצה להרגיש, מפחדת מזה. אדישה. לפתע הבנתי שאולי איתי לא אשם על זה שהוא מתחיל עם כל אחת וזורק אותה אחרי שנייה. אולי זאת חלק מהשריטה שלו, מהדפיקה שלו. איך אני יכולה להאשים אותו על זה?! בעצם אנחנו שונים אבל דומים. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיקשר בשביל לא לאבד דבר שחשוב לנו, מהפחד לאבד אותו. התחלתי לתהות עד כמה אני קשה איתו.

"הכל בסדר? " קולו של דין העיר אותי.

התרגשתי מלשמוע את קולו. הייתי בטוחה שהוא שונא אותי עכשיו, על החוסר החלטיות שהפגנתי.

"כן" מלמלתי וניסיתי לחייך אליו. אהבתי את זה שהוא דאג למרות הכל. זה בהחלט הוסיף לו נקודות זכות.

הוא נראה פחות כועס ממקודם כי הוא חייך אלי בחזרה ואז גיחך אליי מצביע על צווארי "כדאי שתסתירי את זה" – מתכוון לחותמת היפה שהוא השאיר לי על הצוואר. "תסתיר גם את שלך" אמרתי לו בקריצה והמשכתי ללכת, משאירה אותו לבד.

"אני הרוסה" עפתי באפיסות כוחות על הספה הגדולה אחרי שסיימנו לנקות את כל הבית. פתאום הבית נראה לי כל כך גדול. שנייה אחרי זה, שרון נפלה על הרגליים שלי "לא חשבתי שזה יהיה כזה קשה" אמרה באנחה.

"בחיי שאתן בכייניות" אלינור אמרה בעודה עדיין מצליחה לעמוד ומחזיקה מגב בידה. היא סוסה הבחורה הזאת.

"כן, בר הילדה הכי עצלנית בעולם" איתי ניסה להתגרות בי. זאת הדרך שלו להשלים איתי כאילו?

הרמתי גבה בפליאה "מי שמדבר, הילד הכי מפונק בעולם" צחקתי עליו, מנסה לגרום לו להבין שסלחתי.

"איזה אחות זאת, איזה" איתי עף על הספה וחיבק אותי בכח.

"אתה חונק אותי יא מכוער" ניסיתי להיחלץ מאחיזתו.

מאוחר יותר אופק, בן, שרון ואלינור הלכו הביתה ודין ודור נשארו לעזור לאיתי להתכונן לערב בנים שלהם שכולל בירות ופוקר.. אלוהים, כזה ערב בנים טיפוסי זה בדיוק כמו ערב בנות טיפוסי רק שאצלנו זה לקים, גלידה בכמויות וריכולים על בנים עד הבוקר.
"אני רק מזכירה לך איתי, אם יהיה לכלוך על הרצפה אתה נחשב למת!" הרשיתי לעצמי לאיים עליו אחרי שהשלמנו.
"טוב מכוערת" ענה בזמן שהיה בפייסבוק עם דין ודור, נראה לי שהם הזמינו כל מיני בנים לערב שלהם.
ניסיתי לחשוב איך בדיוק אני נכנסת גם לערב שלהם מבלי שזה יראה חשוד מדי. הדברים של שרון הדהדו לי במח וידעתי שאם היום אני לא משיגה לה בנוגע לדור ולחברה שלו היא פשוט לא מדברת איתי ממחר ועד סוף החיים. הייתי כבר כמה פעמים בערבי פוקר כאילו אני די טובה בזה והחברים של איתי אוהבים אותי, כמובן שממש לא בא לי להיות קרובה לדין יותר, אני מתה להתרחק ממנו אז מאוד חשוב שאני אשמור ממנו מרחק הערב כמה שיותר, זה מה שחסר לי לפגוע בו עם הדפיקות שלי.
"איתי, תגיד אני יכולה להצטרף לערב בנים היום?" אמרתי בקול הכי מתחנן שהצלחתי להוציא בזמן שאיתי החליף בגדים. בזמן שהוא פישפש בארון הוא שאל אותי "תצאי עם חברות שלך" הציע. ישר שללתי את זה על הסף והמצאתי תירוץ בנוגע לאלינור ולשרון שהן החברות הקרובות שלי ואיתי יודע שאני לא מסתובבת עם הרבה אנשים אז אין מצב שאני אצא בלעדיהן לאינשהו.
"נו איתי, פליזוש.. אני אעשה כל מה שתרצה" איך ידעתי שאני הולכת להתחרט על המשפט הזה.
"כל דבר?" העיניים שלו נצצו. "נו כן, מה אתה רוצה?" שאלתי מעוצבנת מעצמי

"תסדרי לי את אלינור" אמר בהחלטיות.
"אה?" הרגשתי שעוד שנייה הלסת התחתונה נשמטת לי.

"אני רוצה שתסדרי לי דייט איתה, תגידי עליי כמה מילים טובות.. בקיצר סדרי לנו משהו"

"בשביל מה? בשביל שתזיין אותה ותזרוק אותה אח"כ?" אמרתי בישירות האופיינית לי כל כך לאחרונה, אין לי פשוט מעצור לפה.
"נו באמת בר, תפסיקי עם השטויות שלך.. אני לא אפגע בה, אני סתם רוצה להשתעשע קצת". המילים שלו הדהדו לי בראש 'אני סתם רוצה להשתעשע קצת'.

הבנתי שאני אשיג את התשובה מדור בדרך אחרת, סימנתי לאיתי שילך להזדיין כלומר אמרתי לו בעצם בלי מילים 'בחלומות של הלילה שלך' וכמובן ששרפתי את עצמי ואת הסיכויים להצטרף לערב פוקר. איתי רק צחק מהתגובה שלי, כרגיל לוקח את הכל בקלות מעצבנת.
ראיתי את דור ודין יושבים במטבח עם בירה. החלטתי להוציא בירה מהמקרר ולשתות איתם. בערב בנים אני לא אוכל להיות אבל אין חוק שאוסר עליי להיות כאן לפני שהערב בנים מתחיל. התיישבתי ליד דור, מנסה כמה שיותר לא להתרחק מדין. "דורוש, מה חדש?" שאלתי את דור, מתעלמת לגמרי מהנוכחות של דין כאילו הוא לא קיים שם.
"הכל בסדר נשמה, מה איתך?" דור שאל בחיוך. דור תמיד אומר 'נשמה' זה אחד הדברים המצחיקים..
"מעולה, איך הולך עם החברה?" שאלתי באגביות כזאת, כאילו זרקתי את זה בהערת אגב.
"עם נועה? סבבה את יודעת, לפעמים טוב ולפעמים לא טוב, ככה אתן בנות אתן הפכפכות". גיחכתי. התשובה שלו עניינה אותי וגרמה לי לדעת עוד למה הוא מתכוון.

"מה ז"א? הקשר לא משהו?"

"לא כזה טוב, נשמה. היא רבה איתי על כל שטות בערך" דור אמר בכנות למרות שאנחנו ממש לא קרובים, כנראה הוא רוצה גם ככה לפרק את החבילה אם הוא משתף אותי.
"אז אם לא טוב לך למה אתה לא נפרד ממנה?" שאלתי אותו ישירות.
"מה זה כל כך מעניין אותך?!" דין פתאום התפרץ לשיחה, מה יש לאידיוט הזה? למה הוא הורס לי?
"מה אכפת לך?" לקחתי שלוק מהבירה וגלגלתי עיניים.
"חבר'ה, רוגע. מה יש לשניכם? אתם לא יכולים להפסיק לריב לרגע?" דור שאל מנסה לפייס בינינו והוא לא מבין עד כמה זה יותר מורכב מזה.
אני ודין עשינו פרצוף חמוץ ופשוט שתקנו שנינו בכעס. כוסעמק, מה יש לו? הוא הורס לי את ההזדמנות להבין מה הבעיות שלהם.      
איתי קרא לדור להגיע למעלה ודור צעק לו שהוא כבר מגיע "ילדים, אני הולך רק לכמה דקות, לא לריב" דור אמר בקול אבהי והוסיף גיחוך מעצבן בסוף, וכנראה לקח מדי חזק את העניין שהוא משגיח עלינו. לרגע, הרגשתי שהוא בת חמש שרבה עם איתי על כל שטות.
פשוט לגמתי מהבירה ושתקתי, וכבר תכננתי לאן אני אצא עם הבנות בערב בשביל להיות הרחק מפה- במיוחד שזה הערב לפני האחרון שחוזרים לפנימייה. "את בקטע של דור?" דין שאל באגביות.
מה הוא רוצה? מה הקטע שלו? אה, רגע, הוא מקנא?! מה, אין מצב אבל.. זה דין.
"אתה מקנא?" שאלתי בגיחוך.
"את לא מתארת לעצמך כמה" החזיר בציניות.
"אז אם אני בעניין שלו אז מה אכפת לך כ"כ? " ניסיתי להראות לו שאני דווקא כן בשביל לבחון את התגובה שלו.