אני שונאת את העובדה שאת כל-כך מרתקת מצד אחד ומצד שני את פשוטה ממש כמו כולם. ציפיתי ליותר ממישהי כמוך.
וגם לא באמת ציפיתי שהתמימות המדהימה שלך תיעלם כל-כך מהר, הרי את יודעת שתמימה תהיי כל ימי חייך לא משנה מה יקרה לך, ולא משנה כמה יפגעו בך
ולא משנה מה יעשו או יאמרו לך, את עדיין אותה הילדה התמימה שהכרתי כל חיי.
את כל-כך חמה ואוהבת, את מחבקת את אהובייך כל פעם שאת רואה אותם, והם מחזירים לך אהבה ואת כל-כך אוהבת את העובדה שמישהו אוהב אותך בעולם האכזרי הזה
כי את יודעת שתמיד היית לבד ולאף אחד לא באמת היה אכפת.
את מתה לקחת את הסיגריה ההיא לפה ולמלא את הריאות בעשן כבד ולהיחנק קלות, להרגיש את הכימיקלים הזרים חודרים לתוך הגרון שלך ויוצאים החוצה, משאירים סימנים שחורים בתוכך,
את גם רוצה לרוץ ולקנות בקבוק בירה 'גולדסטאר', להרגיש את הטעם המר שאת כל-כך אוהבת נוזל לתוך הבטן ומחמם אותך מבפנים.
אבל את לא תעשני לעולם, אני מכירה אותך, את לא טיפוס שמעשן כי את יודעת כמה רע זה יעשה לך בעתיד ואמא ואבא ולא משמשים לך דוגמה טובה כל-כך
אבל האלכוהול דווקא נמצא לידך כל הזמן, ואת פוחדת לגעת יותר מדי מהחשש שיזה יתפוס אותך חזק מדי. ואת שוב מוותרת, 'שוב' נהייה המנעול של המוח שלך. את שוב עוצרת את עצמך כי את יודעת לאן תגיעי בסופו של דבר, את יודעת שאת מפחדת ותמיד פחדת ותמיד תפחדי והפחד הוא הגורם היחיד שעוצר בעדך להנות מהחיים.
ואומרים לך את זה כל הזמן, הוא אמר לך המון פעמים שהיית יכולה להנות באמת אבל באמתבאמתבאמת אם היית משתחררת קצת ועושה לפעמים מה שבאמת בא לך ולא מפחדת שהם יעצרו מבעדך, אבל לא באמת אכפת לו, תראי כמה זמן לא דיברתם.
גם הוא בקרוב יעזוב את המחשבות שלך, ואולי לא. אולי הוא יותר מדי חשוב לך והוא לא רואה את זה. טוב תעזבי את זה, זה לא ייגמר בטוב, תשתקי.
את יפה ואת אוהבת להרגיש יפה ואת אוהבת כשאומרים לך שאת יפה אבל את מרגישה אנוכית אז את מסמיקה ואומרת 'תודה' למרות שאת לא כל-כך אוהבת.
את באמת כל-כך נהנית להיות לא החלטית? בחייך, זה יהרוג אותך בסופו של דבר, תחליטי כבר חתיכת מטומטמת.
את מקללת את עצמך ולפעמים מביאה לעצמך סטירה כדי להעיר את עצמך מהמחשבות הטורדניות האלה שמתקיפות אותך ואת שונאת את זה ודי כבר כמה אפשר לחשוב? תשתקי כבר מפגרת, תני לעצמך להשתחרר קצת, שמעת את זה כבר מכולם
אז כמה אפשר? לעזאזל איתך.
אני שונאת אותך לפעמים. אבל אני תמיד אוהב אותך כי אני חושבת שאת מדהימה בזכות עצמך אפילו אם יש כאלה שיתווכחו איתך, את מדהימה ושילכו לעזאזל.
רק..תהרגי את החלק הזה שבתוכך שגורם לך להיות עצובה כל הזמן ולהתגעגע ומשגע אותך לגמרי.
ותהני יותר ותשתחררי ותחיי ותפסיקי לחשוב כל-כך הרבה ותשתקי וזהו.
אני חושבת שאת תהיי בסדר בסופו של דבר, את תראי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
