הופתעתי
כשהיא נכנסה לחדר שלי בעשר בלילה, ואני כרגיל הייתי מול הטלוויזיה בחדר הריק שלי.
ובאמת הופתעתי כשהיא הייתה על סף בכי והתיישבה על ידי והחלה לספר לי על הילד הקטן שאמא שלו מתה מסרטן תוך שלושה שבועות והוא בוכה עכשיו כל הזמן בגן כשאמא של מישהו נכנסת, והיא אמרה לי שזה מזכיר לה אותי, הבת הבכורה שלה שהיא כל-כך אוהבת וכל-כך אכפת לה ממנה אבל לא נותנת לה מספיק תשומת לב ורק צועקת וכועסת
ואז היא סיפרה לי על אישה כבת עשרים שחייה עם אמא שלה, נכנסה לדיכאון עמוק ולאמא שלה לא היה אכפת והיא רק צעקה עליה כל הזמן שתמצא עבודה, ויום אחד נכנסה לבית והבת שלה תלתה את עצמה בחדר
מזעזע, היה לי קשה לא לתאר את הסיטואציה וזה גרם לי לחשוב על כמה שהחיים מסריחים וקצרים מדי וזה חרא וזה סתם משחק טיפשי.
ואז היא התייפחה בבכי וחיבקתי אותה ואמרתי לה שנצטרך להשתדל מאוד כדי לא לריב וכדי שהכל הסתדר
ישבנו אצלי על המיטה במשך שעה, בערך ואני סיפרתי לה שלפעמים אני מתה לברוח מהבית ובא לי לצרוח עליה ושלפעמים אני שונאת אותה, אבל אני לא.
היא הבינה אותי ורק הבטיחה שמעכשיו יהיה בסדר והיא תשדל.
"אני לא רוצה שתזכרי אותי כאמא שרק צרחה עלייך ולא הרשתה לך כלום והענישה, לכי תדעי אם אני אמות מחר"
זה נורא הפחיד אותי.
אני אוהבת את אמא שלי ואני באמת מקווה שיסתדר כי יוצא לי מזה רק טוב, וגם לה.
שעת החזרה שלי הביתה בשישי ובחופשים השתנתה מאחת עשרה לאחת בלילה, ככה שיצא מזה אולי משהו, וזה שימח אותי שהיא בוטחת בי קצת.
היא גם הציעה לי לנסות לעשן איתה מתישהו, וגם לשתות איתה ועם אבא כשהם שותים (זה כמעט כל יום:) וזה מראה לי כמה שבאמת היא רוצה להיות קרובה אליי.
אז לא, היא לא מרשה לי לצבוע שיער והיא לא מרשה לי לעשות אינדסטריאל (בינתיים) אבל היא לא מושלמת. השיחה שלנו עשתה לי רק טוב ואני שמחה שקרה מה שקרה ומקווה באמת שמעכשיו יהיה טוב יותר.
[אגב, התחלתי ממש להשתגע בגלל הפירס המתוכנן ללשון, אין לי מושג מתי אני אעשה]
מי היה חושב שאני אסתדר עם אמא שלי אחרי כל-כך הרבה זמן?
-אשתי, אני רואה אותך היום, התגעגעתי מאוד 3>
זהו. החיים קצרים וצריך לנצל אותם, תהיו ילדים טובים P:
ביי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
