כמה שהזמן עובר מהר, אני לא מספיקה אפילו לשבת לרגע ובאמת לנשום.
. . .
אני דווקא כן מרוצה מההשגים שלי עד כה, אני מוצאת את עצמי לומדת די הרבה ומכינה שיעורים בקביעות, ומשתתפת בשיעורים בקביעות ומבינה את רוב החומר. יש לי מחר מבחן במתמטיקה, ואני מרגישה סוף סוף שגם אם אני לא אלמד אני אצליח.
אבל הפחד ההוא, משנים קודמות, מפחיד אותי. נו מה? להיכשל? שוב ושוב ושוב? לא תודה, זה עבר.
זאת לא אני יותר.
.
אז כן צבעתי את השיער לשחור. אחרי כמה זמן, שנה? שתכננתי לצבוע, אמא סוף סוף הרשתה.
ואחרי שעשיתי, היא נעמדה בדלת כשראתה אותי פעם ראשונה והמבט על הפנים שלה די הדאיג אותי בהתחלה, אבל אז היא חייכה ואמרה שזה קצת משונה, אבל זה נורא מדגיש לי את העיניים ויפה לי נורא, וזה וזה וזה..
ואבא ראה רק היום והוא חייך, ובפלאפון אתמול הוא אמר שעכשיו הבת שלו מטאליסטית אמיתית ;) זה די סתם העלה בי חיוך.
ואז אמרתי לו, שמה שחסר עכשיו זה הליפרינג [גאדמיט, כבר מעל לשנה שאני מבקשת מהם], והוא כבר אמר לי שהוא מרשה לי לעשות פירסינגים אבל זה תלוי באמא. אז נחכה לחנוכה, לתעודה-שאני די מאמינה שתהיה מעולה-ואז ניסע שוב לג'סיקה הפירסרית שאגב, אמא שלי נורא התלהבה ממנה כשעשיתי אצלה את הנזם, ואם כבר פירסינגים אמא אמרה- אז אצל ג'סיקה.
ואז אני אצטרך איכשהו להסתיר את החישוק לחץ הזה, אבל אני אסתדר.
וזה די מעורר בי התרגשות לקראת גיל 16 שאז אני אוכל לקחת קורסים בעשיית פירסינגים ואולי גם קעקועים, למרות שאני מודעת לכך שאמא מאוד לא אוהבת את הנושא, אבל היא כבר תתרגל.
כמו תמיד, כנראה
.
וכנראה שזהו. היום רוב היום נעצו בי מבטים המומים ומוזרים, חלק אמרו שיפה וחלק אמרו שחבל,
אבל לא באמת אכפת לי, כי אף אחד לא מצפה מבלונדינית לצבוע לשחור.
אז אני מיוחדת כנראה?
ואתם רואים את התמונה שם למעלה? אז אהבתי את הפסים האדומים על השחור, בקצוות כזה. אולי אני גם אעשה.
אבל רק אולי, כי הכל שחור זה גם נחמד.
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
