היה לי קצת מפחיד אתמול.
כשנסענו לסבא-סבתא, הם לא סיפרו לי שנעצור לכמה דקות אצלם, וממש לא ציפיתי לזה. לא היה לי זמן אפילו לחשוב אם אני מסוגלת. החלטתי שאני לא, ונשארתי לחכות באוטו. אני לא באמת הייתי עומדת בלהכנס לבית שלו, לא כשהוא לא נמצא כאן יותר. זה היה קורע אותי. ועצם השהייה בשכונה ההיא שהכרתי היטב, עשתה לי כואב.
חזרנו בעשר, ולא באמת ציפיתי לצאת החוצה. הייתי בטוחה שנחזור מאוחר מדי או שההורים יצאו לאנשהו ואני אשאר בבית, כי אהיה עייפה. אבל הוא צלצל וזה עשה לי נחמד(: אז יצאתי, רק בשבילו. היה מעולה לראות אותו, כמו תמיד, אפילו שכמעט כל פעם שאני רואה אותו הוא חצי שיכור. נו מילא.
הלכנו רחוק ופגשנו את האחרים. לעזאזל, לא ראיתי את פנוב שיכור מאז הקיץ! הוא דיבר ברוסית במבטא עברי כבד, ולא יכולתי שלא לצחוק כל הזמן, וכשהוא שאל אם אני יכולה לבוא לים מחר, ועניתי שלא ["למה?!" "כי אני במחזור, זה למה".], הוא צעק את זה בכל איזור הסיטי כמו מטומטם. פוסטמה(:
היה נחמד מאוד, ועשינו דברים שמוכיחים שלא צריך אלכוהול כדי לעשות שטויות ;)
היום יש לי ערב שקט בבית, בלי הורים בלי כלום, ואני אשב ואעשה מבחנים מזויינים במתמטיקה, שאת מרבית החומר לא טרחתי ללמוד בכיתה. הוריי.
חפיף,
מישהו יהיה נחמד להתקשר לארח לי לחברה. [נכון?]
יש לי הסעה לאופת'! עם גבי המותק [ודשה ודניאל כמובן], עכשיו אני לא צריכה לדאוג לשום הסעה ולשום כלום.
הולך להיות נהדר! :)
מחר שוב בצפר, וזה חבל כי היה לי כיף לא ללמוד.
Back to reality
A bitter thought ,I had it all but I just let it go, Hold your silence ,It's so violent since you're gone
בבלוג זה
בכל הבלוגים
