משהו חופש.
לא יכולה לקום בשעה נורמלית כמו שהייתי רוצה לקום כי יש לי מחויבות כלפי המשפחה. מחויבות, שבין היתר אני גם מקבלת כסף עבורה. ככה שיוצא שאני כמעט כל יום עם שקיות מתחת לעיניים ונראית כמו גוויה. מה גם שאין לי הכי תיאבון.
או שאני מנסה לא לפתח תאבון? נהדר.
אני רק שמחה שיש לפחות קצת חופש, למרות שהשגרה היא אותה השגרה.
-אני לא נוסעת לאפיקה..אין עם מי.
זה לא שבאמת משהו עומד להשתנות, הכל נשאר אותו הדבר. אפילו ריגושים קטנים נעלמים עם הזמן,
וזה נשאר בתור זכרון רחוק ומתוק. לא חבל? חבל, אבל אין ממש מה לעשות. אולי לחכות? ואם זה לא יגיע?
זה אף פעם לא מגיע אותו הדבר. א ף פ ע ם
אני רוצה לנסוע לסבתא, אני מתגעגעת לשיחות נפש שלנו. היא עם סיגריות וקפה כל היום, והרדיו שעובד בלי הפסקה, ואני פותרת תשחצים, מין הרגל שהיה לי מאז שהייתי קטנה. והיא קוראת לי חכמה (: וזה עושה לי נעים.
והיא קונה לי את הדברים שאני באמת צריכה, שאמא אף פעם לא תקנה לי. למה? ככה. בלי סיבה. ממש אין כסף, בחיי.
צריך החופש לנסוע לשישי-שבת, כי בימים האחרים יש לי עבודה, ואני לא יכולה לתת לעצמי לפספס עוד כסף.
ולקצת אופטימיות,
קניתי גיטרה קלאסית חדשה (: היא שחורה מאחורה וחומה-כהה מקדימה והיא נשמע כלכך נ ה ד ר שבא לי לבכות.
עכשיו אני ואבא שלי נוכל לנגן ביחד כמו שרצינו.
קצת שינה תעשה לי טוב.
רק חבל שמעירים אותי כל פעם מחדש ;)
בפסח הזה יהיה המון לחם.
נחכה לת"א כבר.
ביי ביי.
Somewhere I have heard this before
In a dream my memory has stored
As a defense I'm neutered and spayed
What the hell am I trying to say?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
