If ever words were spoken, painful and untrue

הרבה זמן שלא היה לי התקף נוסטלגיה.

אז אחרי אתמול, ואחרי חיטוט בתמונות ישנות, נזכרתי בדברים ישנים.

קיץ שעבר.

בלונדינית. עוד הרשתי לעצמי לגדל ציפורניים (ובגלל הגיטרה נאלצתי לפרוש). הגיטרה הישנה. השרשרת ההיא.

הקיץ ההוא היה כלכך משמעותי בשבילי. הכרתי בו מס' גדול מאוד של אנשים, ומתוכם אני בקשר עם מס' מצומצם מאוד.

זה אומר משהו?

ועכשיו קיץ חדש בפתח, ואני מאוד מקווה שהוא יהיה כמו שאני רוצה שהוא יהיה.

הכרתי אנשים חדשים, השתניתי מאוד, מבחוץ ומבפנים.

הוא כולל גם את יומולדת שש עשרה, ויש לי הרגשה שאני לא אשכח אותו בחיים.

נהייה כבר חם, ואף על פי שאני שונאת את זה, זה מזכיר לי חופש, וחופש מעלה בי חיוך (:

ואני כלכך זקוקה לחופש הזה, יש כלכך המון מה לעשות.

נחשו מה? ההרחבה מצטמצמת, ואפילו אמא מסכימה!:)

עוד מעט היא תחזור אליי, נהנה בננה.