Seen none, nor felt the safety]
Perimeter alarm
I see the bearings of disaster
What can you tell me of the inside
Is it as bright as all can see?
Cast down the hopes and aspirations
Shut the windows tight
Everybody said No
Reset your fears and good intentions
Barred up for life
Everybody said No
.
[This is the final resistance
מכירים ת'תחושה הזאת שאתם מתאמצים כלכך כלכך ומרגישים שהפעם באמת מגיע לכם הרבה יותר, אבל זה פשוט לא קורה?
כוסעמק עם זה, כלכך נמאס. עד כמה שאני משתדלת, זה כאילו בכוונה לא קורה.
למרות שדברים מתחילים להתאזן קצת, אתם יודעים, אין רק רע כל הזמן, יש גם טוב(:
אבל אני מציאותית, כמובן, אין להעריך את הלא ידוע. אז אני מחכה, בינתיים.
תשושה פיזית ונפשית, בעיקר פיזית. לילה קשה עבר עליי, אחרי ההופעה (שהייתה בתזונה, אגב) הצטרכנו לשבת מחוץ (!) למרכזית ולחכות עד ארבע בבוקר כדי שיפתחו. ואתם יכולים לתאר לעצמכם כמה קר היה...ולא היו לי כלכך הרבה בגדים.
מאה אחוז שאני חולה, או אהיה חולה בקרוב. אבל שוב, חוויות שאני לא רוצה לפרט כאן, אחת מיוחדת במינה, פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה, וזה היה פשוט בנזונה, אינשאללה.
ראיתי, למשל, את אמיר, שכלכך התגעגעתי אליו. ואני הולכת לראות אותו גם בהורקור (:
והורקור? טוב, חפרתי עם ההופעה הזאת כבר. אפילו אמא שלי יודעת איך קוראים להם, בהתחשב בעובדה שהיא אף פעם לא שואלת איזה להקות מופיעות (:
זה מצחיק שאנשים מזהים אותי לפי הקעקוע, באמת. אנשים שאני מכירה קצת-קצת באים, "היי! זאת את עם הקעקוע!"
חחחח, קרועים (: אבל זה נחמד דווקא.
[Dark Tranquillity - Final Resistance]
תהיו בריאים, פאקינג חנוכה!
הללויה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
