If ever words were spoken, painful and untrue

לוותר עלייך,

להבין שנגמר,

לכאוב עד ששורף.

לדעת שרק זכרונות ישארו ממך, כל הדברים שעברנו ביחד,

ולקלוט שלא אכפת לך ממני כלל וכלל לא,

ולהפסיק לחיות בבועה שאולי יום אחד תחזור אליי,

ולהתחיל להמשיך לחיות את החיים כאילו כלום.

מגיע שלב בחייו של אדם, שלב אחרי ההלם והאכזבה, ואחרי שלב ההדחקה, השלב הסופי בהבנה - הסוף.

לקחת את עצמי בידיים, לשאוף המון המון אוויר, ועם כאב אדיר בריאות להתקדם הלאה, לשאוף לטוב יותר.

-זה יהיה הפוסט האחרון שאני מביעה כל רגש אליו, או מחשבה או חזון. הגיע הזמן לוותר.

ואם אתה קורא את זה (יש סיכוי קטנטן, אני טועה?), חבל שזה נגמר ככה ולא הבהרנו את העניינים ביננו. שיהיו לך חיים נפלאים.

חבל שרק לי היה אכפת בקשר הידידות הזה.

People like you
You live in a dream world
You despise the outside

And you feel it burn