אומייפאקינגאד.
אתם יודעים מה יהיה ממש עצוב?
שכל ההתרגשות שלי תלך לזין, וכל הכרטיסים יגמרו כשארצה לקנות.
ההופעה הייתה אתמול, והיה כלכך טוב! כלכך נהניתי, היה מושלם(:
האמת שהחופש משעמם. באמת שציפיתי לקצת יותר. כל מה שאני עושה זה לישון, לקום, לסדר, להיות במחשב ומתמטיקה.
אין לי כלכך מה להתלונן, כי העיקר שאין בצפר. זה גם משהו. [מנסה להישאר אופטימית, כמובן.]
התעודה מסריחה, דרך אגב. מתלמידה שיש לה ממוצע 90 ומעלה, ירדתי כלכך. אני באמת מאוכזבת מעצמי,
נדפקתי. במיוחד ממתמטיקה, אבל ירדתי לארבע יחידות וטפוטפוטפו הכל יהיה בסדר מעכשיו. אני צריכה לחזור לעצמי, צריכה להתרכז יותר בלימודים, ופחות בדברים אחרים. אני צריכה למצוא את האיזון בין הלימודים ובין החיים הפרטיים שלי, כי בינתיים אני מאכזבת את כולם, אבל בעיקר את עצמי. הכי כואב זה שזה לא נעשה בכוונה..לא הדרדרתי כי רציתי. גם לא הייתי מודעת לכך.
זה בא במין בום כזה, בום מעורר מאוד. אני צריכה לקחת שליטה ולהתחיל מההתחלה.
יש לי רק עוד שליש, ואז את י"ב וזהו. איך נראות 11 שנות לימוד מול רק עוד שנה? כלום.
אז לקחו לי ת'נייד שבחדר, מה שאומר שאין יותר שיטוטי אינטרנט לתוך הלילה. ההורים מאמינים שהדרדרתי בגלל זה.
טוב, לא יכול לצאת מזה רע. פחות מחשב, יותר טוב עבורי.
בהצלחה לי.
כלכך רציתי לקחת ספרים לחופש, אבל בגלל השביתה המזדיינת והשיפוצים בספריית בית הספר זה נדפק.
הספרייה העירונית? אני חייבת להם ספרים מכיתה ב' או משהו, אני מפחדת להכנס לשם.P:
אין לי מה לקרוא חוץ מראש 1 [הו. נפלא.], וזה ממש לא כיף.
מנסה לנצל את הרגעים היותר משמחים שעוברים עליי ונאחזת בהם חזק.
האפי פסח, או משהו כזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
