אני כלבה, אני מודה.
אני כלבה ממורמרת שלא מסופקת לא מינית [לא מספיק] ולא נפשית.
אני נותנת לפראנויות שלי לסחוף אותי למקומות שאני מכירה, ולא אוהבת בכלל.
אני מובלת אל תוך משקעים כבדים ועצובים שלא נותנים לי מנוח, ומסתבר שאני לא תמיד או לא בכלל חזקה מספיק כדי להחזיק את עצמי על הרגליים,
אני מרגישה שאני נופלת לפעמים.
אני
כלכך
פרנואידית
שזה
מעיק
.
אני עוצרת לפעמים ונושמת עמוק, מנסה להרגיע את עצמי. זה עוזר לפעמים, ולפעמים זה רק מחמיר הכל.
אני מרגישה מנותקת מהכל,
אני מרגישה שאני שונאת את כל העולם ושכולם חייבים לי הכל ושאף אחד לא מספיק טוב בשביל להתקרב אליי.
אנשים הם לא אותם אנשים, אני לא אותו הבנאדם,
כולם צבועים, כולם רעים, כולם מגעילים.
[ורק אני בסדר?]
אני מנסה להבלע אל תוך ספרים עד עמקי נשמתי, כמו שהורגלתי כשהיתי קטנה. מסתבר שהעברית שלי לא טובה ככה סתם.
חידשתי ת'מנוי בספריה העירונית, ואני מרגישה טוב יותר.
אני רוצה לסיים את י"ב בצורה טובה, לתת הרבה ממה שאני יכולה לתת. ואני יודעת שאני יכולה לתת המון, יש בי הרבה יותר ממה שאנשים נוטים לראות.
אני רוצה שהוא לא ישכח אותי, אני רוצה שהוא יתגעגע אליי בשלושת החודשים שהוא לא יהיה כאן בשבילי. ואני רוצה שכשהוא יחזור משם, הכל ימשיך מאותה נקודה נפלאה שבה הכל הפסיק.
אני רוצה רק אנשים טובים בחיים שלי, ושכל השאר יעלמו, שתבלע אותם האדמה.
אני רוצה להיות הכי טובה בעבודה שלי, להרוויח את הכסף המגיע לי, ולהשקיע אותו בדברים שאני באמת צריכה.
אני רוצה לראות את החדר שלי מתמלא בסטנדים של דיסקים והופעות לייב. ואולי יום אחד גם בפרקים של 'חברים'.
אני רוצה להיות בנאדם טוב. ואני באמת בנאדם טוב, אבל אף אחד לא נותן לי פידבקים.
ואני נשארת נאמנה לעצמי,
שיזדיינו כולם,
אני לא צריכה אף אחד.
[טוב, אולי אחד.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
