והלוואי, שהיו עוד אנשים כמוך בעולם הזה.
הפגישה הראשונה שלנו הייתה בקניון המאעפן ההוא, כשקנית למאיה מתנה. אני זוכרת ת'יום הזה טוב מאוד במיוחד, כי נורא שמחתי לראות את הפנים שלך אחרי קריאות רבות בבלוג שלך. ואת הקסמת אותי מהרגע הראשון שדיברנו.
אני לא חושבת שהרבה אנשים מבינים אותי כמו שאת מבינה, ואני יכולה להיות איתך הכי אמיתית שיש. אני יכולה לומר כל דבר שאני רוצה, אני יכולה לעשות את כל מה שעולה לי לראש באותו הרגע ולא להרגיש אשמה, כי זאת את. זאת פשוא את.
סטלה שלי.
אפילו השם שלך עושה לי נעים, הוא כלכך מסמל אותך. זה נכון מה שאומרים, את יודעת. שהשם מבטא את הבנאדם.
את כלכך סטלנית. (טוב הייתי חייבת קצת, את מכירה אותי.)
ואני זוכרת ת'יציאות שלנו, היינו יוצאות מלא פעם. אני מכירה אותך כבר איזה שנתיים ואני זוכרת כל יציאה שלנו, כי זאת פשוט הייתה חוויה אחת אחרי השנייה.
ויש לך קול שקל להתאהב וליפול דרכו, קול מרגיע כזה.
ואני זוכרת איך שעשית לי טובה ממש ענקית ובאת איתי להופעה ההיא. והיה כיף שפאקינג השגנו לנו הסעה מהשמיים ישר הביתה, וישבנו ואכלנו צ'יבוראק (אפילו שהייתי צמחונית, כוסעמק) בארבע וחצי בבוקר.
אני פשוט כלכך אוהבת אותך. את בנאדם כלכך מקסים, ואת בדיחות הפטריה שלנו אני אזכור לנצח.
ואני מרגישה שכלכך התרחקנו. אני כלכך מתגעגעת אלייך ואני מתה לראות ולקפוץ עלייך ולעשות פרצוף מכוער שמתאים רק לי, ואוף זה רק גורם לי לבכות כשאני חושבת על כל זה.
ואת מתגייסת אוטוטו, ואני בכלל לא אראה אותך, let's face it.
אז רק רציתי שתדעי, שתמיד יהיה לך חלק גדול ושמן בלב שלי, בראש שלי, בעצמי כולי.
חברה שכמוך אני בחיים לא אשכח.
אני מודה לך על כל הדברים שעשית למעני אי פעם ואני מקווה שתזכרי אותי כמו שאני זוכרת אותך.
אני פשוט אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
