קשה לי לבד, אני יותר מדי זמן לבד. אני אפילו לא הולכת להופעות יותר, כי אין לי עם מי להיות בהופעה ובמיוחד, אחריה. ההופעות של שנה שעברה היו מושלמות, לא רק שהן היו מעולות כהופעות, לא הייתי שנייה לבד, וביליתי את הלילה שאחריהן עם מישהו אהוב. ועכשיו, עכשיו הכל סתם, ריק כזה. אין לי חשק. ושלי לא יהיה חשק להופעה? זה כזה מוזר. ויתרתי על הורקור, על פאקינג הורקור. . .
אני לא מבינה איך יש לי כוחות לקום אחרי שינה של שעתיים בלילה, אחרי עבודה של עשר שעות. ועוד לעשות שני מבחנים באותו יום, מתמטיקה וצרפתית. אבל צרפתית זה שכונה, איזה כיף שיש לי את דשה לידי.
יום שני אני מסיימת עם מתמטיקה. ז ה ו ביי ביי מתמטיקה, מקווה שלא נתראה יותר לעולם. הפאק הוא שזה בשש בערב עד שמונה, מה נסגר?
עבדתי אתמול. זתומרת, באתי לעזור וזה כי יום שישי ולחץ וכל הבלגן הזה. על מי אני עובדת, באתי בשביל לראות את אנטון, זה שאני מניחה שדי נדלקתי עליו, אבל כבר התחלתי לחשוב עליו פחות ופחות כי הוא לא הופיע מלא זמן.
ופתאום הוא בא, וכל הזכרונות שלי עליו עברו לי מול העיניים שוב. העיניים המדהימות האלה, פאק. יש לו עיניים כחולות-ירוקות שאני רואה מקרוב ונשבית מחדש, זה לא נורמלי. אז יצא לנו לדבר עוד במשמרת שלי, הוא אמר שדחו לו ת'צו גיוס לאפריל, ושהוא ממש ממש מאוכזב וכועס. אני שמחתי P: אין לו מה לעשות עד אז? שיבוא לעיתים תכופות יותר לאשדוד. חוצפן. סיפרתי לו על הגיבוש לוחמות שעברתי, והוא התחיל לחפור לי למה לא. אף אחד לא חופר לי למה כן. בכל מקרה, היה שישי מת, והבוסים שלי לא היו בעיר, אז הבוס הזמני שחרר אותי בשתיים, והלכתי בכוונה לשולחן שלו ואמרתי שמשעמם לי, וכמובן שהוזמנתי ע"י מר אנטון לשבת לידו. ומשם זה הדרדר לכך שהזמנו בקבוק וודקה, ביוזמתי, כמובן. האמת שממש ניסיתי לא להתחרפן. אבל זה קשה לשלוט על עצמך כשאת יושבת על בקבוק וודקה וצמוד אלייך יושב הבנאדם הכי יפה בעולם. טוב שלא גמרתי שם.
לא השתכרתי ושמרתי על קור רוח, כי בכל זאת, אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מפגרת. למרות שאני מפגרת.
בלה בלה בלה, התנשקנו מלא. כאילו, ממש. והיו אנשים, לקוחות שאני מכירה, אבל לא היה לי אכפת. הוא מנשק מעולה, האמת. ובאמצע, אינה הפוסטמה מתקשרת והורסת ת'רצף, הוא מעשן סיגריה ואני נמרחת עליו מחדש, אני כלכך לא בנויה לאלכוהול. אבל הסברתי לו שאני לא שיכורה או משהו, שלא יחשוב שאני עושה את זה בגלל השפעת הוודקה. וזה באמת לא היה בגלל זה.
אם אני זוכרת נכון, קבענו שברביעי אני נוסעת אליו? חחחחחחחח, אני פשוט לא זוכרת! הוא גר באיזה קיבוץ ליד ב"ש וזה. והוא גר לבד, יאמי.
לשעתיים לא הרגשתי לבד, היה לי כיף. טוב שלא הייתי אדומה כמו מחזור בגלל הוודקה [וקצת בגלל המבוכה].
אבל, אבל נשבר לו הפלאפון, עם המס' שלי בפנים. זה לא פייר ]: החיים אכזריים. ואיך זה קרה? הוא קילף תפוחי אדמה והפלאפון נפל לו למים חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, זה הרג אותי.
תאמינו או לא, שבוע הבא אני יוצאת פעם ראשונה למועדון. אני חייבת לנסות לראות על מה מדובר, כי בקרוב לא יהיה לי זמן לשומדבר.
בין לבין רבתי עם רומה, יצאתי זונה פשוט. אבל הכל בסדר, דיברתי וביקשתי סליחה וזה וזה. מסתבר שאנחנו נוסעים למשין הד, ויש לו אוטו, ונחשו מה? יש לו פאקינג ביטוח, אז גם אני נוהגת. :] אני מתה על רומהצ'קה, כפרעליו.
זהו, אני מניחה. בהצלחה לאלה שעושים מתמ', יהיה כיף. P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
