פנתרה איז דה שיט. אני דבוקה להם לתחת, בחיי. כל יום מחדש אני קמה עם צלצולים באזניים משמיעה ברמת ווליום מטורפת עד השעות הקטנות של הלילה.
בסוף לא ישארו לי אזניים לשמוע מוסיקה.
הקיצר,
לא יודעת. הייתי שוב בדיאבלו יומשישי, היה מעאפן. ניסיתי לשתות ולשתות, אבל זה לא עבד עלי בגרוש. אינה הייתה שיכורה מתה, ופשוט מזמזה אותי. קלטו ת'סצינה, אנחנו עומדות באמצע מועדון הומה אנשים ומתנשקות. זה היה הזוי פשוט. ונפגשנו שאחרי ה..מקרה הזה, והיא הייתה כזאת נבוכה, זה היה מצחיק.
זאת בערך הבחורה העשירית שאני מתנשקת איתה.
אני אוהבת את כיתה י"ב, לא יודעת, יש בה משהו. יש מבחנים ויש לחץ, אבל יש הרגשה קלילה כזאת, כאילו יש חופש כל הזמן. אנ'לא יכולה לתאר את זה כלכך, אבל זה מרגיש טוב. המבחן שלא התכוננתי אליו בספרות הלך היום ממש בסדר. אני מקווה, לפחות, כן? לכו תדעו, מורות לספרות, מסתבר, צורחות על תלמידים ששותים שוקו באמצע השיעורים שלהן, ואז מדווחים למחנכת, שמדווחת להורים.
אני צריכה את מנת הקקאו שלי ביום, אוקיי?!
אבודים זאת הסדרה הכי טובה בעולם, אני מחכה לכל יום שלישי בציפיה גמורה. זה יותר טוב מלאכול שוקולד, אפילו. אורגזמה טליויזיונית.
אני מחכה לשבוע הבא לראות את יוני שלי, חוצמזה אין משהו מלהיב בחיים המלהיבים שלי בקרוב.
אנ'לא מאמינה שפספסתי הופעה של הורקור, אני כזאת גרועה.
שמישהו יתלה אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
