If ever words were spoken, painful and untrue

אין דבר כזה דברים טובים שנמשכים להרבה זמן, או אם בכלל. תשכחו מזה, אין דברים טובים בעולם, ואם הם צצים לרגע, אז תזהרו.

הם מזוייפים.

והם שואבים מכם את הכל, את מה שנשאר מכם, לפחות.

אני פשוט לא מאמינה לשומדבר יותר, אין דבר אחד בעולם הזה שיכול להפתיע אותי, לרעה או לטובה.

הכל סתם, הכל כלום.

אנשים זה סתם.

אהבה זה סתם.

הכל זה פשוט סתם אחד גדול.

למה לעזאזל מגייסים אותי מאוחר כלכך? אני רוצה להכנס למסגרת הקרבית ולא לצאת משם שלוש שנים ארוכות,

לעזוב את הכל, לברוח רחוק.

שיכאב, שישרוף

שיהרוג,

שיחשל.

אני לא מתאימה לכאן, הכל צבוע מדי. והאנשים האמיתיים נמצאים רחוק.

*מחר ת"א עם מל שלי, לפחות נקודת אור אחת בחיים שלי.