פרק 9 - Mike, Tom and Georg..

"ביל, נו, אתה חייב לבוא!" מייק ניסה לשכנע את ביל שבדיוק יצא מחדר האמבטיה, מיישב את שיערו עם המגבת שהייתה בידיו, "אתה כל הזמן לומד, דיי כבר, תהיה איתי קצת" הוא תקע בו מבט נעלב שאין מצב שיוכל לסרב לו.
ביל נאנח וזרק את המגבת על הרצפה, מתקרב אל מייק וכורך את ידיו סביב צווארו, הוא היה נראה ממש סקסי ככה כשרק מגבת כרוכה סביב מותניו ומגופו מטפטפות טיפות קטנות, "אני תמיד איתך, בייבי, אין לי כוח לבוא פשוט..." הוא  מלמל, מדביק לשפתיו של מייק נשיקה קטנה. עברו כבר יומיים מאז וביל לא רצה לבוא כי הוא ידע שטום יהיה שם וזה פשוט יצור ביניהם אווירה מתוחה וממש לא נוחה, במיוחד אחרי שטום אמר לו שכדאי שהם ישמרו מרחק.
"אבל ביל.. פעם אחת.. בשבילי!" הוא רטן, מביט לתוך עיניו של ביל בעצב, הוא ממש רצה שהוא יבוא איתו היום.
ביל נשף מאפו, מגלגל את עיניו. טוב, כמה גרוע זה כבר יכול להיות? "רק אם תנשק אותי".
מייק מיד חייך אליו חיוך רחב, "בייב" הוא הצמיד אותו אליו והצמיד את שפתיו לשלו.
ביל נאנח בשקט ותפס בפניו של מייק, פותח את פיו ודוחף את לשונו לפיו של מייק, מעמיק את הנשיקה. הוא התנתק ממנו לאחר כמה שניות, "ממ.. טוב, תן לי להתלבש".
מייק נישק את ביל ועבר להתיישב על המיטה של ביל, מחכה לו שיתלבש בינתיים.
ביל התנגב בעזרת המגבת שלו ואז הוריד אותה, מעיף אותה הצידה ומתקדם אל הארון שלו. לאחר כרבע שעה הוא כבר היה מוכן, נראה יפה מתמיד, מאופר באופן מושלם וכך גם בגדיו וגופו. הוא תפס בידו של מייק, מעביר את ידו בשיערו, "זזנו?".

מייק הנהן, יוצא עם ביל מחדרו והולך איתו למחששה, שם כולם קבעו להיפגש.
כעבור כמה דקות השניים כבר היו במחששה שהייתה דיי מרוחקת מהמבנים של בית הספר עצמו אלא הייתה קרובה יותר למבנים של המגורים. ביל נצמד מעט אל מייק, בוחן במבטו את מי שישב במחששה שאלה היו כל החבורה כמובן וגם טום.

טום העיף את מבטו למייק שבדיוק הגיע. הוא כיווץ את מצחו. ביל היה איתו.
מייק וביל שלחו חיוך אל היושבים במחששה, מתקדמים לעברם ומתיישבים על המדשאה כמו כולם, "מה קורה?" חייך מייק.

"מעולה!" גיאורג חייך גם הוא חיוך גדול, "בילי, בוא לכאן..!".

ביל חייך אל גיאורג וקם, מתיישב בין רגליו ומשעין את ראשו לאחור, מצחקק כשראה את מבטו הקנאי של מייק, "תירגע, בייבי..!".

'בייב', טום גלגל את עיניו, נאנח לעצמו. הרגשות שלו אל ביל רק התחזקו ביומיים האלה שהוא וביל התרחקו. הוא כ"כ קינא במייק באותו רגע. ואחר כך גם בגיאורג. למה ביל לא יכול לשבת איתו ככה? לעזאזל. טום ממש שנא את גיאורג עכשיו. ביל כ"כ קרוב אליו כל הזמן למרות שהוא עם מייק אבל ממנו הוא מיד ברח.
מייק רק נאנח והפנה את מבטו אל אליס שכבר כמה זמן ניסתה לפתח איתו שיחה.

ביל הסיט את מבטו ממייק אל טום, מביט לתוך עיניו במבט שלא ניתן לקריאה. הוא כיווץ את מצחו, הוא התגעגע אליו... "הוביט... א... אז.. ספר לי על חיי האהבה שלך.." הוא מלמל בהיסח דעת.
"חיי האהבה שלי?" הוא צחק, "ספר לי על שלך, זה בטוח יהיה יותר מעניין".
"יש יותר מידי מה לספר" ביל גיחך ביובש, מבטו לא יורד מטום, בפעם הראשונה בחייו הוא לא אהב את העובדה שמתאהבים בו בקלות. ביל נבהל כששמע את צלצול הפלאפון של מייק, מרים גבה.

מייק ענה לפלאפון שלו, "כן... אני בא. אוקיי.. מעולה! ביי" הוא ניתק ונעמד על רגליו, מחייך אל כל חבריו, "טוב, גוסטב הביא לנו בירה ואלכוהול! אני הולך לקחת ממנו, אולי הוא יבוא גם" הוא גיחך, "אני תכף אחזור" הוא מלמל לפני שהתרחק מהמקום.
טום נשך את שפתו, ביל פשוט לא ניתק את מבטו ממנו והוא לא יכל לעשות את זה בעצמו. הוא קם במהירות, לא מסוגל לשבת שם ולהמשיך להחליף מבטים עם ביל ככה. "א.. אני צריך אותו רגע" טום כיווץ את מצחו ומלמל לגיאורג, מושיט את ידו לביל שמיד אחז בה וקם בעזרתו. הוא לקח אותו, מתקדם איתו למאחוריי בניין כלשהו כל עוד מייק לא בא. הוא לא יכל להחזיק את עצמו והעובדה שביל היה כ"כ קרוב אליו כל הערב גרמה לו להשתגע. הוא הרים אותו אליו כך שרגליו נכרכו סביב מותניו, נושף על פניו בחמימות ועוצם את עיניו. הקרבה לביל גרמה לליבו לדפוק במהירות. "אני לא יכול יותר" הוא לחש, שפתיו מרפרפות על אלו של ביל, "ממש לא" הוא הוריד את ביל והצמיד אותו לקיר ותפס במותניו באגרסיביות, מצמיד אליו ברכושניות. "תנשק אותי עכשיו" שפתיו נגעו-לא נגעו באלו של ביל, "תנשק אותי מיד" לחש אליו בקול מפתה.
ביל פער את עיניו, טום היה כל כך לא צפוי וזה שיגע אותו, בכל המובנים. זה היה כל כך מחרמן וכל כך מתוק וכל כך... טום. הוא תפס בפניו ועצם את עיניו, מבלי לחשוב פעמיים מצמיד את שפתיו לשלו בחוזקה. הריח שלו, המגע שלו... הוא פשוט הרגיש שהוא מתחרפן מכל דבר קטן שקשור לטום. הוא הרגיש שהוא נמס, באמת ובתמים. רק טום השפיע עליו ככה. טום ומייק...
טום פתח את פיו, גורם לביל לעשות כמוהו ודוחף את לשונו, סוקר איתה את פיו בעודו מחבק את ביל חזק יותר אליו ממותניו. הוא כ"כ התגעגע לטעם שלו, למגע שלו ובמיוחד לריח הממכר שלו.
"טומי.." ביל גנח בשקט את שמו של טום, הוא אף פעם לא היה גונח בנשיקות...! הנשיקה הזאת הייתה כל כך שונה מכל שאר הנשיקות. הנשיקה הזאת הייתה מלאת תשוקה, מלאת תאווה ומלאת רגשות מעורבים. הוא נצמד אל טום אף יותר, אפם מתחככים זה בזה.
טום התנתק מביל, עיניו עדיין עצומות, שפתיו רועדות. הוא פתח את עיניו באיטיות, מביט על ביל. הוא היה בטוח שהוא מטומטם גמור אחרי הנשיקה הזאת. פאק, הוא לא היה צריך לעשות את זה והוא התחרט כ"כ, יודע שהוא סתם מרחיב את הציפיות שלו מביל עם כל דבר טיפשי כזה אבל לעזאזל... הוא פשוט לא יכל לעצור את עצמו. הוא היה חייב.
ביל עוד נשאר עם שפתיים פתוחות, כאילו מחכה לעוד. הוא מיד סגר אותן אך עדיין לא פקח את עיניו, מלקק את שפתיו ומחייך לעצמו חיוך חולמני. הוא פקח את עיניו לבסוף, מביט לתוך עיניו של טום כמחכה שיגיד משהו.
טום לא יכל להתעלם מהמבט של ביל, זה כ"כ נראה שהוא רוצה עוד וטום לא יכל לסרב, הוא הצמיד את שפתיו חזרה לשל ביל. הוא פיסק את שפתיו והרים את ביל אליו, מצמיד אותו עם גבו לקיר ונצמד אליו מקדימה. אחרי כמה דקות טום התנתק מביל בחיוך קטן שמיד נמחק, "א.. אמ.. פאק, מצטער" היה כל מה שהצליח למלמל לפני שהוריד את ביל ממנו והתחיל ללכת משם חזרה למחששה בצעדים מהירים. הוא הרי ידע שהוא יתחרט.
"לא!" ביל מיהר להתקדם אחרי טום ולמשוך אותו בחזרה אליו, נצמד אליו במהירות וכורך את ידיו סביב צווארו, תוקע בו מבט רעב ומלקק את שפתיו, "נשק אותי שוב...".
טום נשך את שפתו בחוזקה, מתנשף. ביל באמת ביקש את זה הרגע ומי הוא שיסרב לו? הוא תפס בפניו של ביל, מדביק לשפתיו נשיקה רטובה.
ביל חייך לעצמו מבין שפתיו של טום, לא מעמיק את הנשיקה וגם לא מתנתק, נשאר צמוד לשפתיו של טום למשך כמה שניות, לוחץ את שפתיו על שלו, זה מה שהוא רצה. לבסוף הוא התנתק משפתיו של טום, מחייך אליו חיוך קטן וחולמני, מעביר את אגודלו על שפתיו כדי להוריד ממנו את הצבע האדמדם שהן קיבלו כתוצאה מהליפגלוס של ביל.
לטום לא היה מה לומר וכפי מה שנראה גם לביל לא והשתיקה בניהם הייתה ממש מביכה. טום השפיל את מבטו, משחק עם רגלו באדמה. מה הולך איתו ועם ביל עכשיו בכלל?
ביל נשך את שפתו התחתונה, טום היה ממש מתוק. הוא נשק לאפו נשיקה קטנה וחייך אליו, לא אומר מילה. הוא משך אותו בידו והחל להתקדם ביחד איתו בחזרה אל המחששה.
"מייק עוד לא חזר?" טום הרים גבה, הוא הרגיש הקלה, "מה לוקח לו כל כך הרבה זמן?" הוא התנהג כאילו כלום לא קרה והוא בסך הכל דיבר עם ביל, שיחה רגילה לגמרי.
"לא" ליסה השיבה, "כנראה הוא מחכה לגוסטב או משהו" היא משכה בכתפיה וסימנה לטום להתיישב לצידה.

ביל נאנח, טום חזר להתנהג כאילו באמת לא קרה כלום ולמען האמת זה קצת פגע בו... הוא חזר להתיישב בין רגליו של גיאורג שתקע בו מבט מבולבל, "כלום.." הוא הניד בראשו, נאנח

טום הפנה את מבטו לביל שנראה פגוע והניח שזה בגלל שינוי ההתנהגות הפתאומי שלו, אבל מה הוא כבר יכל לעשות? הוא בסה"כ לא רצה לעורר חשד. מצטער, הוא סימן עם שפתיו, משפיל את מבטו, נראה שוב מתוסכל.
ביל רק החזיר לטום חיוך קטן ונאנח שנית, נותן לגיאורג לכרוך את ידיו סביב גופו.

"טום... הפסדת.." סטיב צחקק לפתע במן ערמומיות, מבטו מופנה מבריטני אל טום.
"מה?" לקח לטום זמן לקלוט על מה סטיב מדבר, הוא תקע בו מבט מבולבל, מרים גבה וכשראה שסטיב סימן על ביל עם ראשו הבין. ההתערבות. "לא הפסדתי!" היא מיהר להגן על עצמו. אין מצב שהוא הפסיד בהתערבות הזאת.
"על מה אתם מדברים?" ביל הרים גבה והביט על סטיב ועל טום, משעין את ראשו לאחור על כתפו של גיאורג אך עדיין מביט עליהם.
"הו, אני מבין שאתה לא מודע" סטיב צחק. טוב, למען האמת, למה שביל ידע? "עלייך ועל מייק" הוא ענה בקצרה.
"לא מודע למה? מה איתי ועם מייק? על מה אתה מדבר?" ביל הביט על סטיב במבט מבולבל, על מה הוא מדבר בכלל?
סטיב הרים את גבותיו. ביל באמת לא מודע.. והוא בכלל היה בטוח שטום סיפר לו, או לפחות למייק ואז ביל היה שומע את זה כבר ממנו. "התערבנו כמה זמן אתם נשארים יחד", טום נאנח, למה הוא חייב לספר לו את זה? "כן.. טום אמר שבוע גג ו.. הפסיד!".
טום הניף בידיו לכיוונו של סטיב, "אבל הם נפרדו!" הוא טען במהירות.
"אבל הם חזרו!" סטיב טען חזרה בחיוך רחב.
ביל כיווץ את מצחו, טום התערב עליו? על כמה זמן הוא ומייק יישארו ביחד? טוב, זה פגע בו והוא אפילו לא ידע למה... למה זה צריך לפגוע בו בכלל? אך שהוא לא יראה את זה.. הוא לא ייתן לשום דבר להשפיע עליו כרגע, "זה ממש מטומטם שאתם מתערבים על זה" הוא גיחך, "מייק ואני לא נפרד בחיים, מה שקרה היה סתם אי-הבנה ומייק אף פעם לא יבגוד בי".
"לא יבגוד בך בחיים?" סטיב החזיק את עצמו מלהתפוצץ מצחוק, "טוב" הוא ענה.
טום גלגל את עיניו. אז מה שסטיב צודק, למה הוא חייב להיות כל כך מרושע? אם ביל כ"כ אוהב את מייק שיהיה איתו.. מייק יפגע בו, טום היה בטוח בכך, עובדה שהוא הספיק לבגוד בו, ביל רק לא יודע על כך בינתיים וכשהוא יבין את זה, בשלב כלשהו, הוא ייפגע, זה פשוט צפוי כ"כ. אבל טום לא ידע אם הוא יכול לחכות עד שביל יקלוט, הוא ניסה לומר לו את זה אבל ביל תמים מידי, מאמין לכל שקר שמייק מוכר לו, פשוט לא מסוגל לפתוח את העיניים שלו. "איפה מייק באמת?" הוא שאל לבסוף. משום מה לוקח לו יותר מידי זמן 'להביא בירה'.
"אולי כדאי שתלך לבדוק" טום פנה אל ביל, כנראה בפעם הראשונה באותו היום ובכלל, "לוקח לו המון זמן" הוא כיווץ את גבותיו, "א.. אנחנו נלך לחדר אוכל בינתיים, תבואו כבר".
"כן, אני אלך לבדוק" ביל מלמל בשקט ונעמד על רגליו, מתנקה מעט מהדשא ושולח אל גיאורג חיוך קטן ומרגיע לפני שהוא נעלם מהאזור.

לאחר כמה דקות ביל כבר הגיע לחדרו של מייק, הוא היה בטוח בעצמו יותר מתמיד והוא ידע שהוא צריך לסמוך עליו, הרי למה שהוא יבגוד בו בכלל? זה טיפשי. זאת הייתה אי הבנה וזה הכל. הוא נעמד מול דלת חדרו והתכוון לדפוק אך  לבסוף התחרט, מניח את ידו על הידית ולוחץ עליה קלות, קופא במקומו ברגע ששמע קול נשי שאמר "אתה לא עם ביל או משהו?". הוא השתתק, עומד בשקט מאחורי הדלת ומקשיב למתרחש בחדרו של מייק. הוא שמע את מייק צוחק,  "לא אכפת לי מביל, אני רוצה אותך, בייבי" מייק אמר.

ביל פער את עיניו, איך מייק מסוגל? הוא לא האמין שזה קורה לו. מייק בוגד בו, זה באמת קורה... זה לא יכול להיות. הוא מיד הרגיש איך הדמעות עושות את דרכן במורד לחייו ללא כל שליטה והוא נשען בטעות על הדלת יותר מידי, נכנס  לתוך החדר ותוקע במייק מבט פגוע ומאוכזב, לא מחכה שנייה לפני שהוא יצא מהחדר בסערה. כמה הוא יכול להיפגע כבר? הלב שלו לא מסוגל יותר...
מייק מיד עזב את אותה בחורה, לובש על עצמו בחזרה את הבוקסר שאותה אחת הורידה ממנו לפני רגע והיה זרוק על המיטה, "ביל, רגע" הוא יצא מהחדר אחריו במהירות. לעזאזל! למה ביל בא לכאן בכלל? הוא אמר לו בפירוש שהוא תיכף חוזר. פשוט.. פאק! מייק טרק את הדלת אחריו, "ביל, עצור!".
ביל שמע את מייק אך לא עצר, הוא רק הלך יותר מהר, הדמעות לא פסקו ולו לרגע, הוא הרגיש כל כך נבגד ומטומטם. כולם אמרו לו שמייק יפגע בו... והוא פשוט לא האמין להם, הוא המשיך לקוות שזה לא יקרה. הוא המשיך לסמוך על מייק ולבטוח בו.
מייק לא וויתר. אין מצב שביל זורק אותו עכשיו. אין. "נו לאן אתה הולך אני עם פאקינג בוקסר" הוא התלונן. כן, הוא יכל לרוץ אחריו, הוא יכל להשיג אותו בשניות אבל הוא פשוט לא ניסה, הוא הכיר את ביל והוא רץ מהר. מאוד מהר.
ביל המשיך להתעלם ממייק, מגחך בזלזול, איך הוא מעז בכלל לפנות אליו אחרי מה שהוא ראה הרגע? מייק עירום כולו, שוכב על בחורה שהוא לא הכיר שהייתה עירומה כולה גם כן. לאחר כמה דקות הוא הגיע לקומה התחתונה, מייק עדיין אחריו אך הוא רק המשיך בשלו, יוצא מהמבנה לכיוון חדר האוכל. היו לו תוכניות משלו, אם מייק יפגע בו- אין בעיה, גם הוא יודע לפגוע ולהשפיל טוב מאוד.
"ביל" מייק נעצר לרגע, לאן לעזאזל הוא הולך? "בבקשה, תעצור, אני רוצה לדבר איתך!" הוא רקע ברגלו, "לפחות תענה לי" מייק גלגל את עיניו, ממשיך ללכת אחריי ביל, מנסה לצמצם את הפער שיצר.
"אתה תדבר איתי" ביל מלמל לעצמו וחייך, הדמעות רק המשיכו לזלוג והוא אפילו לא שלט בזה, הוא היה כל כך פגוע. הוא המשיך ללכת עד שהוא נכנס למבנה הסמוך, מגיע לחדר האוכל ונכנס לתוכו, מתקדם במהירות למרכזו בעוד שמייק  אחריו, מחכה שכל תשומת הלב תופנה אליהם, מה שלא לקח כל כך הרבה זמן בהתחשב בעובדה שמייק היה בבוקסר בלבד. הוא ידע שהמעט שהוא יכל לעשות זה להשפיל את מייק, הוא היה כל כך עצבני.
"מה?" מייק הסתכל סביבו, כל המבטים של כולם היו אליו וזה היה דיי מביך. כלומר, הוא היה רגיל לזה אבל לא במצב כזה והוא בהחלט לא היה זקוק לזה עכשיו, "ביל, בוא" הוא ניסה לשכנע אותו לבוא איתו, "אנחנו צריכים לדבר" הוא סימן לביל עם ראשו ליציאה.
ביל התעלם ממייק והביט בפניהם של כל היושבים בחדר האוכל שכללו ביניהם את טום, גיאורג ושאר החבורה, "אני יודע משהו שכולם רוצים לדעת!" הוא צעק בחיוך רחב, "לטום יש זין הרבה יותר גדול משל מייק".
מייק פער את עיניו, בדיוק כמו טום, שניהם תוהים מה לעזאזל ביל עושה. מייק תקע את מבטו בביל, "מה לעזאזל אתה עושה? בוא נדבר". כמובן שעקב הידיעה המרעישה שביל פלט הרגע נוצר רעש. למען האמת, רעש היה נשמע משהו עלוב בהשוואה למה שהלך בחדר האוכל ברגע זה. "איך אתה יודע את זה בכלל" מייק גלגל את עיניו וגיחך ביובש. הרי ברור שביל ינסה לומר דברים מפגרים עכשיו.. הוא לא חשב על משהו אחר.
ביל הפנה את מבטו המזלזל אל מייק, מגחך ומרים גבה, "אני מדבר, מייק, עכשיו תורי" הוא קבע ואז נאנח, מגלגל את עיניו, "כי... אמ.. טוב, שכבתי איתו" הוא מלמל ספק לעצמו, היה ברור שמייק לא ישמע את זה בגלל הרעש.
"מה?" מייק הרים גבה, ביל באמת חושב שהוא יוכל לשמוע אותו מבין כל המהומה הזאת? "אני לא שומע אותך" הוא צעק, בקושי מתגבר על הרעש.
"שכבתי עם טום!" ביל צרח הכי חזק שרק יכל, מקווה שכולם ישמעו את זה. הוא רצה שכולם ישמעו.
הרעש שהיה בחדר עד לפני רגע נראה כזיכרון רחוק פתאום. מייק כיווץ את גבותיו, מסתכל על ביל במבט חודר. הוא שכב עם טום? על מה הוא מדבר? "מ.. מה?" הוא גמגם בקושי, לא מבין עדיין.
טום לעומתו, הבין את זה מעולה. הוא נשך את שפתו בחוזקה, מה ביל עושה? הוא לא היה אמור לומר את זה ובטח שלא לפניי כל תלמידי בית הספר!
ליסה, בריטני, סטיב, גיאורג, ג'סיקה ואליס כמובן התלחששו בניהם, לאף אחד מהם לא היה מושג בנוגע לזה. ביל וטום היו היחידים שידעו על כך אבל עכשיו.. מסתבר שגם כל בית הספר. מייק הפנה את מבטו מביל אל טום, מסתכל על עליו וממהר לצאת משם.
ביל רק עמד שם וחייך לעצמו, הוא הרגיש הקלה באיזשהו מקום כשהוא פשוט אמר את זה. הוא רצה להראות למייק שבו לא בוגדים, אותו לא משפילים.
טום קבר את ראשו בידיו ואז מיהר לקום, עובר ליד ביל במהירות בדרכו אחרי מייק. הוא חייב להסביר לו את זה.

מייק לא האמין שביל וטום באמת עשו לו את זה. טוב, מילא ביל, אבל טום? החבר הכי טוב שלו? מתי הם הספיקו לשכב בכלל? הוא נאנח והתקדם אל היציאה מהמבנה, הוא הרגיש כל כך מבולבל ומושפל.

"מייק" טום ראה את מייק עומד שעון על הקיר ומיהר לבוא אליו, "א.." הוא לא ידע מה הוא אמור לומר לו עכשיו. "אני מצטער" הוא משך בכתפיו, נושך את שפתו.
מייק הרים את מבטו והבחין בטום, מגחך בזלזול, "לא האמנתי שאתה מסוגל לעשות דבר כזה, טום".
לעזאזל, טום הרגיש ממש אשם. "א.. אני.. בדיוק רבתם והוא בא.. ו.." הוא הרים את ראשו, מסתכל בעיניו של מייק, מתוסכל, לא היה לו שום הסבר הגיוני.
"ו?" מייק קטע אותו, לא שהיה לו מה לומר גם ככה, "ושכבת איתו?" הוא תקע מבט מאשים בטום. "תעשה לי טובה" הוא גלגל את עיניו, רואה אנשים מתחילים לצאת מחדר האוכל ותוקעים בו ובטום מבטים, מתחיל ללכת.
"מה? לאן זה?" טום מיד הלך אחרי מייק, מגיע איתו לחצר בית הספר. הוא התיישב על אחת המדרגות, נשען לאחור.
"אתה יודע שיצאת ממש בן זונה?" מייק נעמד מול טום, לא היה אכפת לו שהוא בגד בביל.. לא היה אכפת לו שביל בגד בו.. היה אכפת לו שזה היה עם טום. שגם טום בגד בו. "לא יכולת לחקות עד שניפרד.." מייק הניד בראשו.
"זה לא היה נראה ככה, הוא היה, ועדיין כנראה, מאוהב בך מעל הראש ולא האמין לאף אחד שאתה פוגע בו" טען טום.
"לא האמין לאף אחד שאני פוגע בו?" מייק חזר על המשפט שטום הוציא הרגע מפיו, "אז נהדר, אתה לא החבר הזבל היחיד, כולכם כאלה, הא?" הוא שאל בזלזול.
"לא מייק.. זה רק אני" טום מיד הסיר את האשמה מכולם, "א.. הוא פשוט בא, וזה קרה, אני לא יודע".
"מתי זה היה?" מייק שאל בקצרה, מבטו החודר על עיניו של טום.
"לפני שבוע בערך, אחרי שהוא ראה איזה הודעה בטלפון שלך.." טום השיב בעוד קטעים מאותו יום רצים בראשו.
"הו" מייק הנהן בעודו מתיישב בסמוך לטום, הוא זכר את זה.. "ידעתי שאני צריך לומר לו להפסיק להסתובב סביבך כל היום אבל פתאום הוא פשוט הפסיק והתרחק ממך.." מייק הסתכל על טום במבט מוזר, גבותיו מורמות.
"א.. אני אמרתי לו להתרחק" טום הנהן, מאשר את מה שמייק אמר הרגע.
"היית צריך לחשוב על זה לפני שתקעת בו את הזין שלך" מייק גיחך ביובש, מגלגל את עיניו, מסיר את מבטו מטום אל מגרש הספורט שנראה מרחוק. "יכולת לספר לי את זה" הוא אמר, ממשיך לבהות קדימה.
"היית כועס עליי" טום ענה, תשובותיו קצרות.
"אני נראה לך מאושר עכשיו?" מייק סובב את ראשו חזרה אל טום וטום נאנח והניד בראשו לשלילה, "יופי" הוא נשף החוצה. "אתה פשוט בן זונה. חשבתי שאתה חבר שלי".
"אני כן" טום טען במהירות.
"אתה מוכיח לי את זה מעולה" מייק צחק בציניות, "כל חיי רציתי חבר כמוך".
"קיבלת" טום גלגל את עיניו גם הוא, ה'מחמאות' של מייק נמאסו אליו אבל.. זה פשוט הגיע לו.
"למה עשית את זה?".
"הסתכלת עליו פעם בכלל?" מייק הרים גבה, לא מבין על מה טום רומז וטום צחק בתגובה, "הוא שווה..".
"טוב, טום, תעשה לי טובה.." מייק נאנח, "אני מכיר אותך.. כמה זמן? כמעט שמונה עשרה שנה?" הוא שאל וטום הנהן, "אתה לא היית עושה לי את זה 'כי הוא שווה'" חזר על מילותיו.
"אז למה?" טום שאל. לספר למייק שהוא מרגיש משהו לביל לא בדיוק היה אחד הרעיונות שלו עכשיו.
"הו, זאת שאלה טובה ובדיוק את זה אני שואל אותך" מייק פנה אל טום, שוב מסתכל אל תוך עיניו, במבט הכי רציני שלו שטום ראה אי פעם בחייו. "אני שואל אותך.. מה יש בו שאני לא יודע עליו, למה אתה כ"כ רצית אותו? או עדיין.. לא יודע.."
"מייק..-", "-מה מייק?!" מייק קטע מעוצבן. הוא הכיר את טום. הכיר אותו יותר מאת עצמו. טום הסתיר משהו. "נשבר לי הפאקינג זין, טום" הוא אמר, "קח אותו, תעשה מה שאתה רוצה, תהנו" הוא התכוון לקום אך טום משך בחזרה.
"רגע" מייק תקע בו מבט שואל, "אני יסביר לך, שב" מייק הסתכל על טום והתיישב, מחכה. "א.. אני אולי מרגיש אליו משהו.. זאת אומרת.. הרגשתי.. זה לא משנה גם ככה, זה היה ועבר, אני לא יהיה עם ביל בחיים".
ביל בדיוק עמד ליד אחד הספסלים שהיו דיי קרובים אל מייק ואל טום שדיברו, הוא שמע כל מילה של טום ושל מייק אבל הם לא ידעו שהוא היה שם. הוא שמע את טום אומר שהוא לא יהיה איתו בחיים... זה פגע בו. הוא ידע שהוא מרגיש  אל טום משהו אבל בעצם מכחיש את זה כי מצד שני הוא עדיין אוהב את מייק, איכשהו.

"שיהיה, טום" מייק נאנח ונעמד על רגליו שנית, "תעשה מה שבא לך, אוקיי?" הוא תקע בו את מבטו המאוכזב, מניד בראשו ומתרחק מהמקום.

ביל התקרב במהירות אל טום שנעמד גם הוא. הוא תפס בזרועו, "למה אתה מתחמק ממני, טום?".

טום בהה בביל. לא היה לו מושג על מה הוא מדבר. מתחמק? טוב, אז הוא עושה את זה עכשיו. הוא שתק ופשוט הזיז את ביל ממנו, ממשיך ללכת כאילו כלום.
"טום! מה לעזאזל עובר עלייך?!" ביל תפס בידו של טום שוב, גורם לו להסתובב אליו, "לא תהיה איתי בחיים, הא?".
"לא" טום ענה בפשטות, משתחרר מאחיזתו של ביל. מה ביל רוצה ממנו עכשיו? הוא זה שאמר את זה תמיד, הוא זה שהתעקש להישאר עם מייק, הוא זה שלא הקשיב לו כשהוא אמר לו שמייק יבגוד בו, זה הכל הוא.

ביל פער את עיניו, טום לא אמר את זה הרגע. מה לעזאזל עובר עליו? לפני כמה זמן הוא דפק לו את הנשיקה של החיים שלו! הוא הרגיש כל כך פאקינג פגוע... "לך תזדיין" הוא מלמל ותקע בטום מבט שהיה נראה דיי פגוע, ממהר להתרחק מהמקום. עכשיו הוא כל כך צריך את גיאורג...
טום נאנח לעצמו, חוזר להתיישב על המדרגות שישב עליהן קודם ונשען לאחור, קובר את ראשו בידיו. למה הכל חייב להיות מסובך כל כך?

ביל מצא את עצמו עומד מול חדרו של גיאורג ודופק על הדלת בחוזקה, כמה דמעות כבר הספיקו לזלוג במורד לחייו בנוסף לדמעות שזלגו קודם לכן כשהוא גילה את מייק ואת הבחורה ההיא. ועכשיו טום רק הוסיף לזה... לעזאזל, הוא הרגיש נורא.
גיאורג ניגש לדלת, תוהה מי זה יכול להיות עכשיו. הוא פתח אותה, רואה את ביל עומד שם, שבילים שחורים מהאיפור שלו היו מרוחים אל לחייו ועיניו מוצפות דמעות. "מה קרה ביל?" הוא היה המום, מיד מכניס אותו פנימה וסוגר אחריו את הדלת.
ביל מיד קפץ על גיאורג בחיבוק, מניח את ראשו על כתפו ונותן לדמעותיו להרטיב את חולצתו, "גיאורג...".
"בילי.." גיאורג ליטף את ראשו של ביל, מחבק אותו בחזרה עם ידו הפנויה.
"למה הכל הולך לי חרא בזמן האחרון, אה?" ביל משך באפו בחוזקה, נצמד אל גיאורג אף יותר, מוציא עליו את כל כאבו וכעסו.

"מה הולך לך חרא? מה קרה?" גיאורג היה מבולבל, ביל היה נראה כ"כ מאושר קודם.. גם כשהוא רב קודם עם מייק בחדר האוכל מול כולם הוא לא נראה ככה.
"מייק בגד בי.. טום לא מפסיק לפגוע בי... מה כבר עשיתי שזה מגיע לי?" ביל תפס בחולצתו של גיאורג באגרופיו, נאנח.
"טוב, מייק זה מייק.. אבל מה קרה עם טום? מה הוא עשה לך?" גיאורג הופתע. בהחלט היה ניתן לראות שלטום יש משהו מביל אבל איך בדיוק הוא פגע בו? מה גיאורג כבר פספס?

"בוא.." ביל מלמל ומשך את גיאורג אל המיטה, גורם לו להתיישב עליה ואז עולה מעליו, מתיישב על ירכיו ואז קובר את פניו בצווארו, "הוא מתעלם ממני ומתחמק ממני כל הזמן.. והיום הוא דיבר עם מייק ושמעתי אותם והוא אמר שהוא בחיים לא יהיה איתי.. ואז כששאלתי אותו אז הוא אמר שלא, שהוא לא יהיה איתי בחיים..." הוא מלמל בקול מעט מעומעם, "טוב, זה סיפור ארוך מה שקורה ביני ובין טום..".
גיאורג הופתע. זה היה חדש. "למה שהוא יהיה איתך?" לקח לו זמן להבין את זה. טום מרגיש אליו משהו. או לפחות ככה הוא הבין מביל. ו.. כנראה שביל מרגיש משהו בחזרה. "הו" הוא פלט, מרגיש שהוא חזר לא בתקופה טובה כ"כ..
"כ-כן... הוא... טוב, אתה יודע ששכבנו.. וגם ירדתי לו פעם אחת ואני חושב שהוא עוד נדלק עליי לפני זה ופשוט.. לא יודע, גיאורג, זה קרה..." ביל מלמל והרים את מבטו אל גיאורג, "ואני מרגיש אליו משהו...".
גיאורג הנהן בהבנה, "מה אתה מרגיש?" הוא ניסה להבין.
"אני בעצמי לא יודע ולא בטוח בזה.." ביל נאנח בתסכול, "אני יודע שאני עדיין מאוהב במייק. כל כך. אבל מרגיש אליו משהו... דיי משמעותי".
"אוקיי, אז.. אני חושב שאתה צריך לחשוב על זה עם עצמך קודם, אם טום באמת אוהב אותך אתה תפגע בו עם ההתנהגות הזאת.. בטח בגלל זה הוא אמר שלא.." גיאורג אמר. "אבל רגע, למה הוא מתעלם ממך?".
"אולי..." ביל נשך את שפתו התחתונה וכיווץ את מצחו, "כי.. טוב, אחרי ששכבנו, יום אחרי, אני ומייק השלמנו וחזרנו להיות ביחד. זה היה ביום שראיתי אותך בבית ההוא... ואז כששיחקנו אמת או חובה, זוכר שאני והוא יצאנו החוצה? אז הוא שאל אותי אם באמת לא הרגשתי כלום ואמרתי שהיה כיף וזה... ובסוף פשוט הוא אמר שעדיף שנתרחק אחד מהשני..".
"א.. אמרתי לך, אני חושב שהוא נפגע ממך.." גיאורג אמר בספק. הוא הכיר את טום דיי טוב, אבל ממתי הוא אחד כזה שמתאהב? זה היה דיי מוזר. אבל בכל זאת, הוא הרי בן אדם, עם רגשות והכל, זה דיי הגיוני שהוא יפגע מההתנהגות הזאת של ביל, "אז למה אתה בוכה עכשיו? אתה זה שגרמת לו לחשוב שכלום לא יקרה, לא? זה מה שרצית, לא?".
"א.. אתה צודק כשחושבים על זה.." ביל השיב ועיוות את פניו, "לעזאזל עם זה... עזוב, בוא נעשה משהו".
"מה אתה רוצה לעשות?" שינוי המצב רוח של ביל היה דיי מוזר, רק לפני רגע הוא בכה כמו מטורף ופתאום הוא נראה דיי בסדר, חושב על משהו, "אתה יכול לדבר איתי עם אתה רוצה, לספר לי...".
ביל ניגב את דמעותיו, "תחבק אותי..." הוא מלמל, מחייך אל גיאורג חיוך קטן.
גיאורג עשה כמבוקשו. עוטף את ביל עם זרועותיו, מצמיד אותו אליו, ומחבק אותו.
"הוביט... התגעגעתי לחיבוקים שלך כל כך..." ביל מלמל, נותן לגיאורג לחבק אותו ומתכווץ בחיקו, מרגיש כל כך קטן לעומתו.
"גם אני התגעגעתי לשלך" גיאורג מלמל לביל בחזרה, עוצם את עיניו. הוא התגעגע לביל, באמת ובתמים, לגמרי התגעגע. הוא תמיד היה שם בשביל ביל לכל דבר ועכשיו הוא הרגיש צורך להיות שם יותר מתמיד.
ביל חייך לעצמו ועצם את עיניו גם כן, ראשו צמוד לחזהו של גיאורג. הוא לקח נשימה עמוקה, מריח את הריח המוכר של גיאורג, הוא התגעגע לריח הזה...
"ביל.." גיאורג הפריד את ביל מחזהו והרים את פניו עם ידו כך שיוכל להסתכל עליו. הוא לא חיכה אפילו לא רגע אחד לפני שהצמיד את שפתיו לשל ביל. זה פשוט הרגיש כ"כ נכון.
עיניו של ביל נפערו, טוב, זה היה צעד מפתיע בהחלט. הרגע הוא סיפר לו שהוא מרגיש משהו לשני אנשים, הוא רוצה לסבך אותו עוד יותר או מה? בכל זאת, הוא עיכל את מה שגיאורג עשה הרגע ועצם את עיניו לאחר מכן, לוחץ את שפתיו על שלו. הוא לא ידע למה בכלל הוא עושה את זה, אבל הוא הרגיש שהוא רוצה. פשוט כל כך רוצה... הוא היה צריך את זה.
גיאורג נתן לעצמו להניח את ידיו על מותניו של ביל ולמשוך אותו מעט אליו, משחק עם לשונו בפיו, עיניו עצומות בדיוק כמו של ביל. הוא לא היה בטוח אם הוא אמור לעשות את זה, הרי ביל רק הרגע סיפר לו את כל העניין עם טום ומייק, אבל הוא פשוט לא יכל לשלוט בזה, בדחף לנשק את ביל, וכנראה שיותר מזה.
ביל נאנח כנגד שפתיו של גיאורג, הוא החליט שלא לקחת את זה לידיים שלו ולעשות בעצמו את הצעדים הבאים למרות שהוא כבר ניחש מה הולך לקרות ולמען האמת... הוא דווקא לא התנגד, הוא וגיאורג עשו את זה לא מעט פעמים לפני המון זמן. הוא רק כרך את ידיו סביב צווארו ושיחק בלשונו של גיאורג בפיו.

גיאורג הופתע. ביל באמת לא מתנגד אליו. אבל הוא גם לא עושה יותר מידי. רק.. זורם. אבל זה לגמרי הספיק בשביל שהוא ימשיך. הוא הפך את ביל כך שישכב על גבו, רוכן מעליו, עדיין לא נפרד משפתיו.

ביל עצם את עיניו חזק יותר, מרים את רגליו וכורך אותן סביב מותניו של גיאורג, מושך אותו קרוב אליו וגורם לו להתחכך במפשעתו, פולט אנחה שקטה.
גיאורג פלט גניחה שקטה, תוך כדי ידיו גלשו לקצוות חולצתו, מושכות אותה מעלה ממנו. הוא נפטר ממנה, משאיר את פלג גופו העליון של ביל חשוף, זורק הצידה, ונשכב מעליו לגמרי.
ביל חייך אל גיאורג כשהוריד ממנו את החולצה, תופס בחולצתו ומוריד אותה ממנו גם כן, מעיף אותה הצידה וסורק את גופו במבטו, מלקק את שפתיו. גיאורג מאוד הרזה והגוף שלו נהיה אפילו סקסי יותר ממה שהוא היה, זה רק גרם לחשק שלו להתגבר...