למרות שממש אין לי חשק לכלום והייתי מתה להיעלם לאיזה שבוע ככה. אני מעלה לכן פרק בתקווה שזה יעלה את מצב הרוח העגום שלי.

מוזמנות לשמח, אני ממש זקוקה לזה.

פרק 10 - Nothing left to lose

טום נשך את שפתו כשראה את ביל נכנס לכיתה, גיאורג אחריו. הוא מיהר להפנות את ראשו למייק, רואה אותו תוקע בביל מבט שלא יכל לקרוא. הוא לא דיבר לא עם ביל ולא עם מייק כבר שבוע שלם. לא השתנה הרבה. הוא עדיין הרגיש לביל רגשות עזים והתחמק ממנו בכל הזדמנות. מייק עדיין כעס עליו ולא דיבר לא איתו ולא עם ביל. עד אתמול לפחות. הוא פשוט פנה אליו ואמר שהוא מצטער, מה שהפתיע את ביל לא מעט, מייק.. מצטער? טוב, זה הפתיע את כולם. כך שביל ומייק השלימו עכשיו, חזרו להיות ידידים וטום שוב חזר להיות היחיד שפגוע, במיוחד אחרי ששמע על זה שהקשר בין ביל לגיאורג.. עלה שלב, כך לפחות הוא הבין מהשמועות. הם יזיזים עכשיו. הוא לא יכל לשקר, זה פגע בו. מאוד.
ביל התיישב בשולחן שלו שהיה בסוף הכיתה לא לפני שדאג לשלוח למייק חיוך קטן ולתקוע מבט בטום, באותו הזמן גיאורג התיישב לצידו. המורה נכנסה לכיתה בדיוק כמה שניות אחריהם וכולם נעמדו, "שבו" היא אמרה והתקדמה אל  שולחנה, "טוב, אז היום תיכנס אלינו פסיכולוגית" היא המשיכה את דבריה ומיהרה להשתיק את הרעש שנוצר בשנייה, כולל צעקות של 'מה פסיכולוגית עכשיו?!' ו-'דיי לזיין תשכל עם השטויות האלה!' ודברים בסגנון, "-אחרי כל המהומה שעשיתם בחדר אוכל לפני שבוע שהייתה ממש לא בעניין, המנהל החליט שהוא לא הולך להתערב בזה ושהוא מביא לכאן פסיכולוגית. הוא רוצה שכל אחד ואחד ידבר איתה וזה חובה, היא תיקח כל אחד בתורו החוצה ובזמן הזה אנחנו נלמד כרגיל. מי שיש לו בעיות עם זה מוזמן לפנות למנהל" היא הוסיפה לבסוף ובדיוק אז נכנסה בחורה רזה בעלת שיער חום כהה ארוך וגלי שהגיע כמעט עד למותניה, נראית דיי צעירה. היא אחזה במן לוח קטן היא כנראה הייתה כותבת את כל מה שהיה נחוץ לה לכתוב במפגשים שלה עם אנשים. היא נעמדה לצד המורה וחייכה אליה, מפנה את מבטה אל התלמידים ומחייכת גם אליהם, "טוב, אז אני הפסיכולוגית שלכם להיום. קוראים לי סול ואני בת 20 אם אתם רוצים לדעת... אני אקח כל אחד מכם בנפרד ואני רוצה שתספרו לי כל דבר שאתם מרגישים, זה באמת יעזור לכם" היא הניפה את שיערה לאחור, עיניה החומות היו בולטות והודגשו בעיפרון שחור, "אוקיי, אז הראשון הוא... טום קאוליץ" היא קראה מתוך הרשימה והרימה את מבטה בחזרה, סורקת את הכיתה במבטה.
ביל נשך את שפתו התחתונה, מרים גבה. הרעיון של הפסיכולוגית דווקא יכול לעזור להם... ברגע שהוא שמע 'טום' הוא הזדקף, הוא ממש רצה לדעת מה טום הולך להגיד לה, לעזאזל.

סול יצאה מחדר המורים, שם נערכו כל השיחות עם התלמידים, בהפסקה אחרי שיחה לא קצרה כ"כ עם טום, זה לקח שעה שלמה. היא התקדמה לעבר הכיתה, מקווה שלא פספסה את המורה, היא הייתה צריכה את רשימת התלמידים בשביל השעה הבאה אך כשפתחה את הדלת גילתה שכולם עזבו את הכיתה ורק שתי תלמידים היו שם.
"א.. אתה יודע איפה במקרה המורה שלך?" היא שאלה אחד מהם, זה שישב על השולחן עם גבו עליה.
ביל סובב את מבטו והבחין בפסיכולוגית, סול, שעמדה בפתח הדלת, "לא ממש..." הוא מלמל, סורק אותה במבטו, "מה עם הטיפול או מה שזה לא יהיה שעשית לטום? מה טום אמר?".
"א.. זה סוד מקצועי, אני לא יכולה לספר לכם על זה, זה אישי" סול מיהרה לחבק את המחברת שלה אליה. "בכל מקרה, תודה" היא חייכה אל השניים והסתובבה חזרה אל הדלת.
 ביל סימן לגיאורג עם ראשו וגיאורג מיד הבין, מתקדם במהירות לעבר סול ותופס בה בחוזקה, גורם לה להסתובב, "לא, את לא הולכת" ביל צחקק ונעמד על רגליו, מתקדם אל סול ולוקח ממנה את המחברת, מתעלם מצעקותיה, "גוגי, תשתיק אותה לכמה דקות" הוא מלמל לעברו בעודו מדפדף בדפי המחברת, לבסוף מגיע לדף בו היא כתבה על טום. הוא פער את עיניו וקרא את הכתוב בקול, לבסוף נאנח בחולמניות, "טומי אוהב אותי...?".
גיאורג גלגל את עיניו, אוחז את סול שמהירה להתקרב אל ביל במהירות ולקחת את המחברת שלה מידיו, "כאילו שלא ידעת את זה בלי זה" הוא גיחך ביובש.
"לא ידעתי כל כך..." ביל משך בכתפיו וסול רק אישרה את דבריו, "-הבחור מאוהב בך בטירוף. והוא פגוע מזה, אני חושבת שאתה צריך לעשות משהו" היא משכה בכתפיה גם כן לפני שיצאה מהכיתה במהירות.

"כדאי לי ללכת אליו..?" ביל נאנח, מרים גבה.

גיאורג הנהן. זה לא שהוא לא רצה את ביל לעצמו.. הוא כן, אבל הוא ידע שטום אוהב אותו, במיוחד עכשיו, ושביל מרגיש אליו משהו בחזרה והוא ידע שהוא וביל אף פעם לא יהיו שום דבר, לא שהם לא רוצים, זה פשוט לא ככה ביניהם.
"תודה הוביט" ביל נשק לשפתיו של גיאורג נשיקה קטנה לפני שיצא מהכיתה בסערה. הוא התקדם במהירות אל מחוץ למבנה הלימודים, במחשבותיו מתרוצץ רק טום. ומייק, עדיין. אבל למרות זאת.. יותר טום.

לאחר כמה דקות הוא מצא את עצמו דופק בחוזקה על דלת חדרו של טום, מחכה שהוא יפתח לו.

טום קבר את ראשו בכרית, מנסה להבין מי המטומטם שדופק ככה עכשיו, בדיוק ברגע שהוא נרדם. הוא קם בעצלנות, עיניו חצי סגורות והוא רדום לגמרי, וניגש אל הדלת. "ממ" הוא גרגר, פותח עין אחת ומביט החוצה, רואה את ביל נכנס לחדרו במהירות. "אם באת לריב או משהו כזה א-" הוא מלמל אך ביל קטע אותו במהירות "לא באתי לריב. באתי בשביל זה" הוא תפס בצווארון חולצתו של טום והצמיד את שפתיו לשלו בחוזקה.
עיניו של טום נפערו ברגע אך הוא לא העז להתנתק מביל או אפילו להעלות את המחשבה בראשו. הוא נשאר קפוא למשך כמה שניות עד שהשתלט על עצמו. בכל זאת, ביל.. מנשק.. אותו? זה היה מפתיע. מאוד. הוא מיקם את ידיו על מותניו של ביל, מהסס לגבי הצעד הזה אך לבסוף עושה את זה, מקרב את ביל אליו.
ביל נאנח בשקט, ממהר לפתוח את פיו ולגרום גם לפיו של טום להיפתח, דוחף את לשונו לפיו ומפגיש בין לשונותיהם, ידיו עוברות להיכרך סביב צווארו. הוא הרגיש בעננים באותו הרגע...
טום העמיק את הנשיקה כמה שיכל, עיניו עצומות וזרועותיו כרוכות סביב מותניו של ביל. לא היה מושג מה גרם לביל לבוא אליו ופשוט לנשק אותו, אולי זה היה בגלל שנמאס לו מגיאורג, ואולי לא, בהחלט לא היה ניתן לדעת. הוא רק קיווה בנוגע לדבר אחד, שביל לא משחק איתו ועם הרגשות שלו. לא שוב. הוא קיווה שהוא מתכוון למשהו בנשיקה הזאת, שזאת לא סתם אחת, שיש לה משמעות. אבל הוא פשוט לא הבין והיה צריך שביל יסביר את זה, את מה שהוא מרגיש.
ביל התהלך ביחד עם טום לאחור, גורם לו ליפול על המיטה כשהוא שוכב מעליו, מעמיק את הנשיקה. לאחר כמה שניות הוא התנתק ממנו בחיוך מתוק, מלקק את שפתיו ומניח את ידיו על חזהו, "ממ.. טומי, משעמם לי..".
טום ליקק את שפתיו, עדיין טועם את ביל מהן. "אז מה אתה רוצה ממני?" הוא שאל מגחך, "לך לישון".
"ממ.. אבל אני לא רוצה לבד" ביל משך בכתפיו בילדותיות מתוקה שכזו, "ואני גם לא עייף.." הוא גיחך.
"הממ בעיקרון, אתה יכול לישון פה אם אתה מאוד רוצה.." טום מצמץ בעיניו בעייפות. הוא ממש רצה לישון באותו רגע. "ומה אני אמור לעשות לגבי זה? לעייף אותך?".
"הו, זה גם יכול להיות רעיון.." ביל נשך את שפתו התחתונה וצחקק, תוקע בטום מבט רעב.
טום גלגל את עיניו. הוא לא מתכוון לעשות כלום עם ביל. "לילה טוב ביל" הוא נאנח והוריד ממנו את ביל, מסתובב עם גבו אליו וממקם את עצמו על המיטה, מרים את השמיכה כך שתכסה את כל גופו.
"לא, טומי..!" ביל התקרב אל טום וניער את גופו, "אל תלך לישון..!".
טום התעלם. מפהק  פיהוק גדול. "אהא" הוא מלמל בעודו עוצם את עיניו.
ביל מיהר להיצמד אל טום מאחור, הוא ממש לא רצה שהוא יירדם עכשיו. הוא חיבק אותו מאחור והצמיד את אפו לעורפו, מחכך אותו בעורו, "ממ.. טומי... אל תלך לישון...".
טום זז מעט לאחור אך כשהרגיש שהוא משתפשף על ביל מיד דחף את עצמו קדימה והרים את השמיכה אל מעל ראשו, גורם לשמיכה לכסות חצי מפניו של ביל.
"בייבי.. נו, קדימה, אל תהיה חמור...!" ביל התחכך בגופו של טום מאחור, מעביר את ידו על מותנו.
"ממ.. חמור" טום חזר על מילותיו של ביל, מרגיש את עיניו נעצמות כל לגמרי מעצמן כשהוא מנסה להילחם בהן ולנסות להשאיר אותן פקוחות.
"טוב, אז טומי... אני רוצה לספר לך משהו.." ביל נשך ברכות את צווארו של טום, "ממ.. אתה יודע שהזין שלך ממש קטן לעומת של גיאורג?" הוא גיחך לעצמו, מי כמו לטום חשוב גודל הזין שלו...
"סתום ת'פה שלך" מלמל טום וכיווץ את מצחו, דוחף את עצמו אחורה במטרה לפגוע בביל. הוא היה עייף מידי בשביל לעשות את זה בדרך אחרת.
ביל נאנק כשטום הסתובב ופגע עם מרפקו בבטנו, משפשף אותה מעט, "אח!! כועס עליי שאני מציאותי?" הוא התגרה בטום, מחייך אליו.

טום פתח את עיניו בעצלנות, מופתע מעצמו שהצליח לעשות את זה. הוא הסתובב במהירות עם פניו אל של ביל ובלי להשאיר לו שנייה הוא היה מעליו, ידיו החזיקו את של ביל מעל ראשו והוא לא נתן לו לזוז. "אמרתי שתוק" חזר על עצמו.
"ממ.. ומה תעשה לי אם אני לא אשתוק?" ביל חייך אל טום חיוך מתגרה, מתפתל מתחתיו כמנסה להשתחרר מאחיזתו החזקה והאגרסיבית על ידיו.
טום רק חיזק את אחיזתו בידיו של ביל והביט עליו, את רגליו ביל במילא לא יכל להזיז כי טום שכב מעליו. הוא רצה להחזיר לביל תשובה מספקת אך התקשה לחשוב על אחת כזאת. ביל מתחכם מידי והוא עייף מידי.
טום לא חשב פעמיים והצמיד את שפתיו לאלו של ביל, עדיין אוחז בידיו של ביל.
ביל נאנח בשקט מבין שפתיו של טום, ממשיך להתפתל מתחתיו ולוחץ את שפתיו כנגד אלה של טום.

טום עצם את עיניו, לא מעמיק את הנשיקה ואפילו לא זז. פשוט נשאר ככה. הוא התנתק מביל לבסוף, עיניו עדיין סגורות, "אולי תפסיק לזוז?" הוא גיחך, נושף על פניו של ביל בחמימות. לעזאזל, הוא רצה אותו.
עיניו של ביל עוד היו עצומות והוא הרים את פניו ואת גבו כמבקש עוד, נאנח ואז פוקח את עיניו, "לא רוצה..." הוא מלמל בשקט.
"אף אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה" טום מלמל, נושם את ריחו של ביל. זה היה כ"כ ממכר. מטריף אותו כל פעם מחדש.
"תשחרר את הידיים שלי.." ביל נשך את שפתו התחתונה, מביט עמוק לתוך עיניו המהפנטות של טום, אותן העיניים שהוא היה יכול לשקוע בהן לכמה שעות טובות.

טום מיד ציוות. משחרר את ידיו של ביל. אך מבטו היה עדיין תקוע בעיניו, הוא לא היה מסוגל לנתק אותו.
ביל גם הוא לא העז להסיט את מבטו מעיניו של טום, חיוך קטן ומתוק מתפרש על שפתיו בעודו שולח את ידיו לקצוות חולצתו של טום, מוריד אותה ממנו ומעיף אותה הצידה. הוא שלח את ידו לבטנו של טום, מלטף אותה ברכות ותוך כדי יורד באיטיות מטה.

טום נשך את שפתו, מרגיש איך ליבו מתחיל להאיץ את קצב פעימותיו. הוא לא ידע מה הוא צריך לעשות. מצד אחד, הוא היה צריך לשמוע מביל מה הוא מרגיש לפני זה, הוא יידע שזה יפגע ברגשותיו אם ידע אחר כך שזה היה עוד אחד מהמשחקים של ביל. אך מצד שני, הוא כל כך רצה אותו, להתמסר לו, לתת לו לעשות בו כל מה שרק ירצה ופתאום ביל נראה לו כ"כ תמים, כאילו שלא מסוגל לפגוע באף אחד.
"בייבי..." ביל חייך אל טום, מגיע עם ידו אל בטנו התחתונה, ממש בקו הבוקסר, מתכוון להכניס את ידו אל תוך הבוקסר שלו.
טום תפס בידו של ביל, עוצם בחזרה את עיניו ומניד באיטיות בראשו. הוא לא יכל לעשות את זה ולקחת על עצמו את העובדה שהוא יכול להיפגע מזה רק בשביל הצורך הזה. הוא יתגבר.
"מה יש..?" ביל כיווץ את מצחו והזיז את ידו מטום, הוא ממש לא היה רגיל לעובדה שהיו מתנגדים לו. ואם זה היה קורה לעיתים רחוקות- זה רק כי הייתה לזה סיבה.
טום פתח את עיניו ונשך את שפתו בחוזקה, מביט על ביל במשך כמה דקות. "אני אוהב אותך" הוא השפיל את מבטו, לא מאמין שהוא באמת אמר את המילים האלו לביל עכשיו. הוא הרגיש שהוא צריך לקום וללכת משם, אבל נשאר בכל זאת. כנראה שהתגובה של ביל הייתה יותר מידי חשובה לו.
ביל מצמץ בעיניו כמה פעמים, מתקשה להבין ולעכל את מה שיצא מפיו של טום כרגע. אומנם הוא ידע את זה בגלל שהוא ראה קודם לכן במחברת של הפסיכולוגית אבל לשמוע את זה מטום היה שונה לגמרי. הוא רק שתק, סומק עז  מתפשט על לחייו. הוא לא ידע מה להגיד לו... "-אמ.. על מה אתה חולם, טומי?" הוא מיהר לשנות נושא לדבר הראשון שעלה בראשו באותו הרגע, נאנח. הוא הרגיש כל כך מטומטם... טום אמר לו הרגע שהוא אוהב אותו וזה כל מה שיש לו  להגיד?
טום הרים גבה, מרים את מבטו חזרה אל ביל במבט שואל. על מה הוא חלום? לעזאזל, הוא הרגיש כ"כ מתוסכל. "עלייך" טום ענה בציניות אך נשמע רציני באותו הזמן. טוב, הרי הייתה אמת במה שאמר.
ביל צחקק ונשך את שפתו התחתונה, עובר לכרוך את ידיו סביב צווארו של טום ומצמיד אותו אליו, הוא רצה לעודד אותו ולא לפגוע בו, "ממ.. לא, התכוונתי.. מה החלום הכי-הכי גדול שלך".

"אה" טום פלט. הוא אף פעם לא באמת חשב על זה.. "לא יודע.. אין משהו מיוחד" הוא מלמל, חושב על משהו שהוא ממש רוצה, הרי חייב להיות לו איזה חלום כלשהו, משהו שהוא רוצה ותמיד רצה. "הממ.. אני חושב ש.. צניחה חופשית, לא יודע" משך בכתפיו, "תמיד רציתי לעשות את זה".
"צניחה חופשית?" ביל פער את עיניו, זה היה נשמע ממש מפחיד, הוא תיאר לעצמו שהוא בחיים לא יחשוב לעשות דבר כזה... "מה, טומי, אתה בקטע של להתאבד?".
"לא מתים מזה" טום גלגל את עיניו וצחק. "מה החלום שלך?".
"דווקא כן! שמעתי על הרבה מקרים!" ביל מיהר לגונן על עצמו ואז כיווץ את מצחו, החלום שלו היה ברור לו עוד מגיל קטן, "ממ.. החלום שלי זה לרכב על סוס. מגיל קטן חלמתי שיהיה לי סוס כזה יפה משלי...".

"למה לא עשית את זה עד עכשיו? זאת לא בעיה גדולה" טום ענה. הרי מה הבעיה לרכב על סוס? כל אחד יכול לעשות את זה עם קצת עזרה.
"לא יודע..." ביל מלמל. כשהוא היה קטן, לפני שהוא הגיע לפנימייה הזו וכשהוא היה גר עם ההורים שלו, הוא הרגיש כמו בבית כלא, פשוטו כמשמעו. ההורים שלו היו כל כך עקשניים איתו והם לא נתנו לו לעשות כמעט שום דבר חוץ מללכת לבית הספר ולחזור. אביו אפילו היה מכה אותו מידי פעם כשהוא סתם היה עצבני או שיכור ואימו לא טרחה לעשות שום דבר בנוגע לזה.

 ברגע שהוא הגיע לפנימייה, שזה היה החלק שנמאס להורים שלו ממנו, הוא הרגיש שהוא היה הבנאדם הכי מאושר בעולם. מאז הוריו נפרדו ואימו נשארה לגור בברלין לבדה, ביל שנא ללכת לבקר אותה והוא תמיד היה מתחמק מזה בכל דרך אפשרית כשהייתה לו הזדמנות כזו. הוא לא ידע אם הוא רוצה לספר את כל זה לטום אז הוא פשוט ענה לו שהוא לא יודע.

"הממ.. אוקיי" טום מלמל. הוא הרגיש שמשהו לא בסדר אבל הניח לזה. "אולי אני אלמד ואתך בהזדמנות".

ביל התנער ממחשבותיו בשנייה, ממצמץ כמה פעמים, "מה? מה זאת אומרת תלמד אותי? אתה יודע לרכב על סוס?".
"כן.." טום צחק, "לאבא שלי הייתה חווה, זאת אומרת.. עדיין יש אבל כרגע היא בבעלות של חבר שלו, אז יצא לי לבלות שם קצת.. אתה יודע.."
ברגע שביל שמע את המילה 'אבא' הכל היכה אותו שנית. לעזאזל, הוא חייב לשכוח מזה. הוא נשך את שפתיו והנהן, מרים את גבותיו, "ואו... חווה? איזה כיף לך!" הוא באמת קינא בטום...
טום הסתכל על ביל במשך כמה זמן, עובר עליו משהו. "מה קרה?" הוא שאל, תוקע בו מבט.
"מ-מה..? לי? לא, כלום.." ביל מלמל בהיסח דעת, מנסה לחייך אל טום אך מה שיצא לו זה רק חיוך מאולץ.

"כן, אם אתה חושב שאני מאמין לך אני ממליץ לך לחשוב שוב" טום נאנח. הוא התגלגל לצידו של ביל, מתיישב לידו, מחכה להסבר.
ביל נאנח ועבר למצב ישיבה גם כן, נושך את שפתו התחתונה ומשפיל את מבטו, נמנע מלהביט בעיניו של טום, "טוב אז... אמ... סתם, נזכרתי במה שקרה עם ההורים שלי כשהייתה קטן...".

עיניו של טום נפערו מעט, "מ.. מה?" הוא שאל, ממלמל, "מה קרה?".
"אמ.. אוקיי, קודם כל, עזוב את זה שהחיים איתם היו כמו חיים בבית כלא. הם פשוט לא נתנו לי לעשות שום דבר חוץ מללכת לבית ספר. חברים לא היו לי.." ביל נאנח, אותם הימים החלו לרוץ בראשו, "לפעמים אבא שלי היה חוזר בערב  שיכור ועצבני ואני הייתי הקורבן שלו, הוא היה מרביץ לי לפעמים ו... אפילו יש לי צלקת מפעם אחת שהוא זרק עליי בקבוק זכוכית ב'טעות'...-" הוא מלמל והרים את חולצתו, חושף את בטנו התחתונה ומצביע על הצלקת שהייתה קרובה למותן שלו, "-לאמא שלי אף פעם לא באמת היה אכפת... כשהגעתי לתיכון הם החליטו שנמאס להם ממני ושלחו אותי לאחת הפנימיות בהמבורג, וזה היה היום המאושר בחיים שלי. אח"כ היא העבירה אותי לפנימייה הזאת, בברלין, כי היא עברה לגור פה גם כן, אני שונא לבקר אותה...".
טום פער את פיו, "זה נורא" הוא מיהר לומר וידיו גלשו אל קצוות חולצתו של ביל והוא הרים אותה מעט, מסתכל על הצלקת שהייתה בבטנו התחתונה של ביל. הוא הושיט את ידו, עובר עליה בעדינות עם אצבעותיו, מלטף את האיזור, "ומה עם הקראטה? אמרת שאמא שלך הכריחה אותך.. לא יכולת להגן על עצמך?".
ביל נאנח בשקט לנוכח מגעו המצמרר של טום. הוא גיחך והניד בראשו לשלילה, "זאת לא הייתה כל כך אמא שלי, למען האמת.. זאת הייתה דודה שלי, אחותה של אמא שלי, שידעה על המצב. וזה כל מה שהיא יכלה לעשות בנוגע לזה...  ולא, זה לא כל כך עזר, כי אם הייתי רק מעז להחזיר לו, זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע".
"תספר לי" היה כל מה שטום אמר, ממשיך לחקור את האיזור הפצוע של ביל, הוא היה סקרן לדעת עוד על ביל.
"על מה בדיוק..?" ביל שאל כיווץ את מצחו, בפעם הראשונה הוא סיפר את כל זה למישהו שהוא לא הכרית שלו.
"אני לא יודע.. הכל.. אני רוצה לדעת" טום העלה את מבטו אל ביל, "אם אתה רוצה..".
"אממ.. בעיקרון זה הכל. הוא אומנם לא היה אמ.. מרביץ לי.. כל יום, אבל זה היה קורה הרבה.. אני לא יודע איך סבלתי את זה.." ביל גיחך, עוצם את עיניו לשנייה, "העיקר שזה עבר ושהוא עזב את גרמניה.. ואמא שלי, שתלך לעזאזל... אני לא מבין איך הם ילכו לקרוא לעצמם 'הורים'. אני חושב שהכל קרה בגלל שהם לא קיבלו את המראה שלי וההתנהגות שלי. הייתי משחק עם ברביות" הוא צחקק במתיקות, "והם חשבו שזה לא מתאים לבן אז אבא שלי זרק לי את כולן, לא לפני שהוא דאג לגזור לכולן את השיער ולהוציא להן את הראשים... במיוחד ללינדזי שהייתה הכי יפה.. והביא לי מלא חיילי מלחמה מכוערים כאלה" הוא עיוות את פניו.
טום לא יכל שלא להעלות חיוך על פניו ואפילו לצחקק מעט, "הייתי עושה להם מייק-אובר והם היו נהיים יפים" הוא גיחך.

"כן, תתפלא אבל זה מה שעשיתי.. איפרתי אותם והלבשתי אותם בבגדים שעוד נשארו לי מהברביות" ביל גיחך, "כמובן שזה לא היה מוצא חן בעיני אבא שלי אז הסתרתי אותם".
"ומה עם אמא שלך? היא לא אמרה לו כלום? פשוט נתנה לו להיות ככה?" טום התעניין, זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא שמע על קושי כזה בחיים.. כלומר, הוא היה מודע שיש ילדים עם ילדות קשה, אבל הוא, שהיה לו תמיד כל מה שרצה, לא יכל אפילו לתאר את זה.
"לא, היא הייתה מעירה לו מידי פעם אבל חוץ מזה היא פשוט לא התייחסה לזה.." ביל משך בכתפיו, "רוב הזמן היא גם הייתה בעבודה..".
"ועכשיו? היא לא מנסה להיות איתך בקשר? לשקם את זה או משהו?" טום ליטף את ירכו של ביל.
"היא ניסתה, למען האמת, אבל לא רציתי" ביל נשך את שפתיו, מניח את ידו על של טום, "זוכר את היום הראשון שבאתי לכאן ואמרתי שאין לי כוח ללכת לאמא שלי? אז היא הזמינה אותי אליה באותו היום..".
טום זחל על ברכיו יותר קרוב אל ביל, עוטף את כתפיו עם ידיו ומחבק אליו, "אני פה בשבילך.. תמיד".
ביל נאנח בשקט וחיבק את טום בחזרה, קובר את ראשו בצווארו ומתכווץ בחיקו, "תודה, טומי...".
"א.. אתה מתכוון לבקר אותה מתישהו?" טום שאל, עדיין מחבק את ביל.
"לא יודע, לא נראה לי.." ביל משך בכתפיו, "אלא אם כן אתה תבוא איתי".
"אני?" טום הרים גבה, מתנתק ומפנה אל ביל במבט שואל.
ביל רק הנהן לחיוב בחיוך קטן ומתוק, "אני לא רוצה להיות איתה לבד".

"למה?" טום כיווץ את מצחו, אולי יש המשך לסיפור?
"פשוט לא רוצה.. יהיו שתיקות מביכות כאלה, אין לי כוח לזה" ביל נאנח.

"הו" טום פלט, מהנהן. "אני אבוא איתך אם תרצה.." טום חייך לביל חיוך קטן.

"אני מאוד ארצה.." ביל צחקק, "תודה שאתה כאן, טומי..".

טום חייך, "זה החדר שלי, איפה אתה רוצה שאני יהיה?" שאל בעודו מגחך.
ביל גיחך והניד בראשו, מכה את טום קלות בכתפו, "אתה יודע למה אני מתכוון, כאן בכללי..." הוא מלמל, היה לו חשק עז פשוט לומר לטום שהוא מודה לו שהוא כאן, "-מקשיב לחפירות המשעממות שלי והכל..".
"זה לא משעמם" טום מיהר לטעון, "וזה לא חפירות, שתוק כבר, אל תהרוס את הרגע" טום גיחך, "אתה מדבר יותר מידי, שמת לב? פעם שנייה היום שאני צריך להשתיק אותך.. אני יצטרך לפתח דרכים מיוחדות לעשות את זה".
"אני אוהב את הדרכים שלך להשתיק אותי, זה נחמד..!" ביל החל לצחוק, עובר להתיישב על ירכיו של טום ולכרוך את ידיו סביב צווארו.
"עוד לא ראית כלום" טום אמר, ספק לעצמו, וגיחך, מלקק את שפתיו.
"אז אולי תראה לי קצת עכשיו? מה אתה אומר?" ביל קירב את פניו לשל טום בחיוך קטן, מחכך את אפו בשלו ומצחקק במתיקות האופיינית לו.
"המ.. קצת.." טום מלמל ותוך רגע הוא מצא את עצמו עוצם את עיניו ופשט מנשק את ביל כשידיו כרוכות סביב מותניו. הוא התנתק ממנו במהירות, מביט אליו. לעזאזל, הוא לא אמור לעשות את זה בכלל. אך הוא מצא את עצמו מקרב את פניו בחזרה לאלו של ביל ומנשק אותו פעם נוספת, הפעם פותח את פיו וגורם לביל לעשות זאת גם כן, חולק איתו נשיקה לוהטת.
ביל הרגיש שהוא בעננים, לנשיקה הזאת ובכללי לנשיקות שלו עם טום היו כל כך הרבה משמעות, חבל שהוא לא באמת הבין את זה... הוא רק נצמד עם גופו אל טום יותר, עיניו נעצמות והוא דחף את לשונו לפיו של טום, מפגיש בין לשונותיהם.

תוך שניות ספורות טום כבר היה מעליו, ללא חולצה, בדיוק כמו ביל, מנשק במעלה בטנו החשופה של ביל עד שהגיע לצווארו, מתחיל ללקק אותו. הוא ידע לאן הוא נגרר. לאן הוא גורר את עצמו. וידע שזה שגוי, אך לא הצליח להפסיק את עצמו.
ביל לא יכל שלא להתפתל מעונג ומהנאה, גונח בשקט את שמו של טום, מניח את ידו על עורפו ואת ידו השניה הוא העביר על גבו החשוף, "ממ.. כן.. טומי.." הוא ידע שאח"כ הוא פשוט לא יוכל להפסיק לחשוב על זה. על זה ועל הטעם הממכר של טום, על המגע שלו, על כולו...
טום נשך את שפתו. הוא הרגיש שהוא מוכרח לעצור. הוא חייב להציב לעצמו גבולות כלשהם. הוא קבר את ראשו בצווארו של ביל, "צריך ללכת לישון" מלמל בקול עמום, נושף בחמימות.
"לא חייב..." ביל מלמל בשקט, עיניו עוד עצומות והוא הרים את גבו מעט, מתחכך בגופו החמים של טום, "ממ... אז עוד נשיקה אחת...".
"לא חייב.." טום הסכים אך תיקן את עצמו מיד , "צריך.. הראתי לך כבר יותר מידי" הוא נאנח, הוא הרגיש כ"כ טוב ליד ביל.
"אוקיי, אז תביא לי עוד נשיקה אחת וזהו..!" ביל פקח את עיניו וליקק את שפתיו, מעביר את ציפורניו על עורפו של טום בעדינות.
"לא, לא מגיע לך" טום גיחך, מתנתק מצווארו של ביל ומפנה אליו מבט משועשע, "אתה צריך להוכיח לי שאתה ראוי לזה".
"לך תזדיין!" ביל גלגל את עיניו ותפס בפניו של טום, "מוכן לנשיקה של החיים שלך, טומי?" הוא ליקק את שפתיו בחיוך ערמומי ומיד אחרי זה הוא הצמיד את שפתיו בחוזקה לשלו, עוצם את עיניו ולוחץ את שפתיו כנגד של טום, פותח את פיו ודוחף את לשונו לפיו של טום, מרגיש איך בכל שנייה הנשיקה נעשית מלאת תשוקה אפילו יותר.
טום לא הצליח להתנתק מביל גם כשהיה בטוח שעוד רגע הוא מפסיק לנשום, זה היה טוב מידי. הוא כרך את ידיו בחזרה סביב מותניו של ביל, מקרב אותו לגופו בעודו משחק עם לשונו בפיו.
ביל הרים את רגליו וכרך אותן סביב מותניו של טום, מצמיד את מפשעתו לשלו, נאנח בשקט ומעמיק את הנשיקה עד כמה שהוא יכל, זה היה כל כך טוב...
טום פלט גניחה שקטה מבין שפתיו, נצמד לביל עוד יותר ומעמיק את הנשיקה אפילו עוד יותר.
לאחר דקות ארוכות בהן ביל נישק את טום כמו שלא נישק אף אחד מעולם, הוא התנתק ממנו, עיניו עוד עצומות וחיוך קטן פרוש על שפתיו, הטעם של טום עוד היה עליהן...
טום מיהר להצמיד את שפתיו בחזרה לשל ביל לנשיקה, עוד אחת, מתנתק מיד שחיוך פרוש על פניו, "זהו? ראית הכל? אפשר לישון עכשיו?".
ביל הניד בראשו ונשק לשפתיו של טום עוד כמה פעמים, "לא יכול.. להפסיק..." הוא מלמל, נאנח.
"לא צריך להפסיק" טום עצם את עיניו, נאנח לעצמו בשקט. הוא הרגיש מוזר ככה, טוב.. אבל מוזר.
"חייב.." ביל נשק לשפתיו של טום עוד נשיקה אחת וארוכה, מתנתק ממנו לבסוף בחיוך קטן, "לילה טוב..?".

"לילה טוב" טום אמר בחיוך קטן, נשכב ליד ביל, מעלה את השמיכה מעט על גופו.
"רגע.. לא.." ביל מלמל, "טוב, תבחר. או שאתה מחבק אותי כפיות, או שאתה שוכב מעליי, או שאני מעלייך!".
טום תקע את מבטו בביל, מסתכל עליו למשך כמה דקות ארוכות, הוא כל כך רצה לדעת מה הוא מרגיש. "טוב".
"אתה לא חייב, אתה יודע.." ביל נאנח, היו לטום שינויי מצב רוח כל כך פתאומיים שזה יכל לשגע אותו...
"אני יודע שאני לא חייב.. אני רוצה" טום אמר בחצי חיוך, מבטו עדיין שקוע בביל, הוא לא הצליח לנתק אותו ממנו.
"אוקיי.. אז מה אתה רוצה?" ביל נשך את שפתו התחתונה, שוקע בעיניו של טום.
"לא אכפת לי" טום משך בכתפיו, אותו חיוך נשאר על פניו.
ביל הסתובב כשגבו היה מופנה אל טום, נצמד אליו מעט, "בוא...".