פרק 11 - Are you coming?

טום שפשף את עיניו בעצלנות, פוקח אותן באיטיות. החדר היה חשוך לגמרי והרגשה של קור עז גרמה לו לקפוא למרות השמיכה העבה שהיה מכוסה בה. הוא הבחין בדלת המרפסת שלו שהייתה פתוחה ומיהר לקום על רגליו. כשהוא התקדם לעבר המרפסת רגליו הסתבכו במשהו והוא מעד, כמעט ונופל ומתרסק על הרצפה,  אך הוא הצליח לעבור מעל ברגע האחרון ולהגיע לדלת שמיד סגר, נאנח בשקט כשנוגע בידית הקרה. היה מבול בחוץ. כמו רוב הזמן.
הוא לא חיקה שם יותר מידי זמן והתכוון לחזור אל המיטה אך ששוב כמעט נפל מאותו חפץ שהיה זרוק על הרצפה התעצבן. מי לעזאזל הניח שם משהו? הוא נעצר והתכופף, ממשש. זה תיק. טום הרים גבה. ביל.. הוא נאנח ושם לב שבטעות הפיל מהתיק של ביל משהו, דיסק כלשהו ולמען האמת, זה סיקרן אותו. הוא לקח את הדיסק לידיו, בוחן אותו במבטו למרות שבקושי ראה משהו וזה גרם לו להסתקרן אף יותר כך שהוא מיהר ללכת אל מכשיר הדיוידי שהיה ממוקם מתחת לטלוויזיה, דוחף את הדיסק לתוך הכונן במהירות ומפעיל.
הדיסק נטען בדי-וי-די ועל מסך הפלזמה עלו שתי דמויות, ביל ומייק. "ואו, ביל! זה ממש... מושקע!" היה ניתן לשמוע את מייק ואז לראות את פניו, הוא היה נראה ממש מאושר. מיד לאחר מכן המצלמה הופנתה אל שולחן לזוג עליו היו מסודרים מאכלים, "זאת הארוחה שאני הכנתי לבייבי שלי..!" צחקק ביל שהחזיק את המצלמה.

"א.. ואו.. תודה ביל" מייק גיחך, מחייך אל ביל, "אתה לא באמת צריך לצלם, נכון?" הוא נאנח. הוא שנא את זה. שנא את מה שביל עשה, ועוד יותר שנא שמצלמים אותו. טום גיחך כשראה את מבטו של מייק, הוא הכיר את המבט הזה כל כך טוב.
"אני כן..! זאת תהיה המזכרת שלנו כשנתחתן!" ביל הניח את המצלמה במקום שהיה אפשר לראות את שניהם, נצמד אל מייק וכורך את ידיו סביב צווארו, נושק לשפתיו.
מייק כמעט ודחף את ביל ממנו כשקלט מה אמר. 'נתחתן'?!. הו אלוהים. אך הוא רק חיבק את ביל אליו בחוזקה ודחף את לשונו לפיו, מעמיק את הנשיקה.
ביל ומייק המשיכו להתנשק בקלטת, שניהם נראו מאוד מאושרים ביחד והיה אפשר לראות את זה. באותו הזמן ביל התפתל במיטה, מגרגר מתוך שנתו ופוקח את עיניו באיטיות ובעצלנות, משפשף אותן ומתמתח מעט, עדיין לא קם לגמרי.
טום המשיך לצפות, או יותר נכון, לבהות במסך בעוד דמעות טישטשו את מבטו אך הוא אפילו לא הבחין בזה, רק ממשיך לראות את הדמויות מרצדות על המסך.
ביל פקח את עיניו לגמרי לבסוף, קם מהמיטה בעצלנות ומיד מבחין בטום שישב על הספה בחדר, מביט על מסך הטלוויזיה עליו היה מוקרן הדיסק שלו, הדיסק שהוא צילם עם מייק... לעזאזל, הוא יכל לראות כמה דמעות זולגות במורד לחייו של טום והוא נשך את שפתו התחתונה בחוזקה, למה הוא מסתכל על זה בכלל? מאיפה הוא מצא את זה? עלו לו כל כך הרבה שאלות אבל כל מה שהוא שאל היה "למה אתה מסתכל על זה, טומי...?".

טום מיהר לסובב את מבטו אל ביל בהפתעה, מוחא את כמה מהדמעות שהספיקו לרדת במהירות, הדבר האחרון שהוא רצה עכשיו זה שביל ירצה אותו בוכה. הוא נשך את שפתו התחתונה מעט, מסתכל על ביל, מתוסכל. "אני בחיים לא ראיתי אותך מאושר כמו שאתה מאושר בסרטון הזה" הוא אמר ותקע בביל מבט משמעותי, "א.. אתה מאושר איתו.. אולי אתה באמת צריך להיות איתו".

ביל נשך את שפתו התחתונה, הוא ראה שטום פגוע וזה כאב לו... הוא לא רצה שטום יהיה פגוע בגללו. "מאיפה מצאת את זה בכלל?" הוא כיווץ את מצחו, מרים את חולצתו מהרצפה וממהר ללבוש אותה.
טום נאנח כשביל התכופף להרים את חולצתו והסתובב אל מסך הטלוויזיה, לוקח את השלט לידו ועוצר את הסרטון. "לא משנה" הוא נחר בבוז, אין לו משהו אחר לומר?
ביל רק נאנח, הוא לא ידע מה להגיד... הוא פשוט שתק והרים את התיק שלו במהרה, מתקדם לעבר דלת החדר כמתכוון לצאת ממנו.
טום החזיק את עצמו מלקום ולעצור את ביל. אחרי הכל.. הוא לא רצה שהוא ילך. "למה אתה מגיב ככה?".

ביל בלע את רוקו בקשיחות, לא מסובב את מבטו אל טום ומניח את ידו על ידית הדלת, "אני חושב שאני אלך. ממילא מחר יש טיול..." הוא מלמל בשקט לפני שיצא מהחדר בטריקה.

השעון המעורר צלצל בקול, גורם לטום ליפול מהספה בבהלה תוך כדי שהוא פולט צרור קללות. הוא הרים את עצמו מהרצפה, נחבט עם ראשו בשולחן ונאנח בקול, למה היום הזה חייב להתחיל ככה?
הוא אחז בראשו וקם בעדינות, מבחין שהשעה היא עשרה תשע בדיוק בשעון תוך כדי שהוא בודק שלא ייחבט משום דבר נוסף. היו לו בדיוק שתי דקות להגיע לשער בית הספר אחרת הוא מאחר.
"פאק, פאק!" הוא מלמל, לוקח את התיק שלו שהיה זרוק על יד המיטה וממהר לגשת איתו לשולחן שלו על מנת לקחת את הספרים. בזמן שהוא פתח את המגירות, מתכוון להוציא מהן כמה מהמחברות שלו הוא הבחין בלוח השנה שהיה תלוי על הקיר. יש לו טיול היום. איך הוא יכל לשכוח?! טום מיהר לרוקן את התיק מכל מה שרק לפני רגע הכניס לתוכו, דוחף במקום את הציוד שנדרש מהם לקחת לטיול. הוא צריך להספיק להגיע לשער בית ספר תוך שש דקות אחרת הוא לא יעלה לאוטובוס ובשביל להגיע לשער הוא היה צריך ללכת לא קצת..
הוא מיהר להוריד מעצמו את הבגדים שנירדם איתם אתמול, לובש על עצמו את הדבר הראשון שלקח לידו, לוקח אחד מהכובעים שלו ומסדר על ראשו, ממהר לקחת את התיק ולצאת מהחדר במהירות.
ביל לעומת טום, כבר היה מאורגן וממוקם באוטובוס במושב זוגי לצד גיאורג, נראה יפה כמו תמיד. הוא תהה לעצמו איפה טום, הם צריכים לצאת ממש בעוד כמה דקות...

טום הגיע בריצה לאוטובוס, מחייך כשהבחין שכמה מהילדים עדיין בחוץ בגלל בעיית התנהגות כלשהי של אחד הילדים. כך לפחות הוא הבין לפי המורה שדיברה בצד עם אחד התלמידים ונראתה דיי כועסת. הוא נעמד ביניהם, ממהר להתקרב אל סטיב ובריטני שהיו בין כולם.
"מה קורה?" טום שאל אך מבטו היה תקוע במורה, מנסה להבין מה הבעיה.
"טום!" בריטני צווחה בבהלה והתנתקה מסטיב.
"הא?" הוא שאל, מגחך.
"הפחדת אותי" טענה בכעס, מסתכלת על סטיב במבט מתוסכל.
"טוב לדעת.. זאת הייתה המטרה" טום גלגל את עיניו ונאנח, מחזיר את מבטו אל השתיים.
"אתה יכול לעלות לאוטובוס.. יש איזה בעיה עם אלכס או משהו כזה אז היא אמרה שאנחנו יכולים להיות פה בינתיים" הסביר סטיב, מהנהן.
"הו" טום פלט, מבטו חקר את האנשים שנשקפו מחלונות האוטובוס, הוא רצה לדעת אם ביל שם אך ליסה קטעה אותו כשירדה מהאוטובוס באותו רגע.
"טום! מה אתה עושה פה? בוא למעלה!" לא הייתה לו אפילו הזדמנות לענות כי באותו רגע הוא נמשך לתוך האוטובוס. הוא מיד הבחין בביל יושב באחד המושבים האחוריים יותר של האוטובוס אך לא הבחין ליד מי.
ליסה משכה את טום אל סוף האוטובוס והתיישבה ליד החלון במושב הזוגי שהיה מול המושב של ביל וגיאורג, מסמנת לטום להתיישב לצידה בחיוך קטן.
טום חייך אליה, ממהר לתפוס את מקומו לידה בעודו בוחן את ביל שנראה יפה מתמיד.
ביל הפנה את מבטו אל טום לשנייה, סורק את גופו ונושך את שפתו התחתונה, ממהר להחזיר את מבטו אל גיאורג שניסה לקבל את תשומת ליבו.

"כן, הוביט?" הוא נצמד אליו מעט, יהיה נחמד לעורר קצת קנאה אצל טום, הוא חשב לעצמו.

"סתם, רציתי נשיקה.." גיאורג חייך אל ביל חיוך פלרטטני וביל רק צחקק בתגובה, נושק לשפתיו של גיאורג נשיקה ארוכה.
טום כיווץ את גבותיו, קמטים מופיעים על מצחו. מה ביל עושה? למה הוא לעזאזל מנשק אותו? פאק, הוא פשוט התחנן להיות במקום גיאורג ברגע זה והרגיש כל כך מטופש.
ביל רק התנתק מגיאורג בחיוך מתוק והניח את ראשו על כתפו כשהאוטובוס החל לנסוע.

לאחר נסיעה של חצי שעה בערך, כמעט כל החלק האחורי של האוטובוס היה רדום לגמרי, כולל ליסה וגיאורג. החלק הקדמי היה קצת יותר רועש, כנראה כולם היו ממש עייפים. רק ביל וטום נשארו ערניים במיוחד.

ביל התיישר במושבו והבחין במן חבילה של תותים שהייתה על ירכיו של גיאורג. הוא צחקק לעצמו, "השמנמן הזה.." הוא ליקק את שפתיו כשהבזיק בראשו רעיון מאוד נחמד. הוא לקח את החבילה והניח אותה על הירכיים שלו, פותח אותה ודואג לבדוק בזווית עיניו שטום מסתכל עליו. הוא לקח תות אחד שהיה עליו גם שוקולד, אוכל אותו בתנועת שפתיים סקסית במיוחד, מפנה את מבטו לטום ומביט בדיוק לתוך עיניו.

טום נשך את שפתו בעודו ממהר להגביר את המוזיקה באוזניות שלו, חושב שזה יגרום לו להפסיק להתרכז כ"כ בביל אך הוא מצא את עצמו בוהה בו בעיניים פעורות, בקושי מסוגל למצמץ.

ביל רק המשיך ללקק מאצבעותיו את השוקולד בתנועות מגרות, מסתכל על טום במבט תמים ומתוק שכזה.
מבטו של טום פשוט לא זז מביל, גם כשהרגיש בחום חזק באזור מפשעותיו, הדבר היחיד שעשה זה לבלוע את רוקו בקשיחות ולהמשיך לצפות בו.
ביל חייך לעצמו כששם לב שטום התחרמן ממנו, זאת אומרת, איך היה אפשר שלא לשים לב? הוא הוציא עוד תות מהחבילה, "ממ.. רוצה אחד?" הוא הציע לטום בחיוך ערמומי.
"ל.. לא.. אני בסדר" טום אמר וחייך אל ביל חיוך קטן, "תודה".
ביל משך בכתפיו ואכל גם את התות השני בתנועות מגרות במיוחד, לבסוף שוב מלקק ומוצץ מעט את אצבעותיו, סוגר את החבילה ומניח אותה בחזרה על ירכיו של גיאורג. הוא קם מהמושב שלו ואחז בו כדי לשמור על שיווי משקל יציב,  מה שלא כל כך עזר בהתחשב בפניה החדה שהאוטובוס עשה בדיוק באותו הרגע וביל נפל ישר על ירכיו של טום, תופס בפניו. הוא נשך את שפתיו והביט בעיניו במבט סקסי שכזה, "אני מצטער" הוא מלמל בשקט. טוב, הינה צעד שהוא לא תכנן אבל יצא מעולה, הוא חשב לעצמו.
טום כמובן מיהר לתפוס את ביל כשנפל וידיו היו ממוקמות על ירכיו. "א.. זה בסדר" הוא מלמל בקושי, שוב שוקע בביל עם מבטו.
ביל הוציא את האוזניות של טום מאוזניו באיטיות, לוקח את מכשיר האמ-פי שלו ומניח אותו על ירכיה של ליסה, קם מטום ונעמד על רגליו, תופס בידו וגורם לו לקום גם כן, מושך אותו לעבר השירותים שהיו בסוף האוטובוס.
טום הלך אחרי ביל, דוחף אותו לתוך החדר וסוגר אחריו את הדלת, נועל אותה.
ביל נצמד אל דלת השירותים וכרך את ידיו סביב צווארו של טום, מצמיד אותו אליו עד שלא היה אפילו רווח קטנטן בניהם, מביט לתוך עיניו ולא עברו כמה שניות עד ששפתיו היו מוצמדות בחוזקה לשפתיו של טום.
טום פתח את פיו וחיבק את מותניו של ביל, דוחף את לשונו לפיו, מעמיק את הנשיקה כמה שיכל.
ביל נאנח בשקט מבין שפתיו של טום, מעמיק גם הוא את הנשיקה ומפגיש בין לשונותיהם, משחק בלשונו של טום, "ממ..." הוא נאנח שוב, מחכך את עצמו במפשעתו של טום.
טום גנח בשקט כשהרגיש את ביל משפשף באיברו, מצמיד אותו אליו עוד יותר. לעזאזל, איך ביל תמיד גורם לו לשכוח מכל הדברים ולהתרכז רק בו?
ביל החל להעביר את ציפורניו הארוכות והמטופחות על עורפו של טום, מעביר בו צמרמורות נעימות. הוא התנתק משפתיו של טום והצמיד את אפו לצווארו, נושם את ריחו הממכר שכל כך אהב, מחכך את אפו בעורו, "ממ.. הריח שלך.."  הוא מלמל והחל לנשק את צווארו ברכות.
טום עצם את עיניו, מותח את צווארו בעודו משחרר אנחת הנאה קולית. "תגיד את זה" הוא פלט, מתנשף מעט.
"את מה..?" ביל מלמל בבלבול, נושך קלות את עורו של טום, "אני אגיד כל דבר...".

"ממ.. שלוש מילים שאני רוצה לשמוע" טום רמז, נאנח בקול עד שהיה בטוח שכל האוטובוס שומע אותם.
"א.. אתה צוחק עליי?" ביל התנתק מצווארו של טום והביט לתוך עיניו, נושך את שפתו התחתונה. הוא לא רציני...
"לא.. לא בדיוק" טום כיווץ את גבותיו ונאנח, הפעם מתסכול. הוא באמת עד כדי כך לא ברור? "11 אותיות, 6 הבהרות" טום חישב במהירות בראשו, "תגיד את זה ואני שלך".
ביל לא ידע מה לומר, הוא פשוט השתתק לכמה דקות. למה טום מקשה עליו כל פעם? הוא נאנח גם כן בתסכול, "אבל אני כבר שלך" הוא אמר לבסוף.
"אתה לא מסוגל" טום סגר את עיניו לרגע וכשפתח אותן בחזרה תקע בביל מבט מאוכזב, מסתובב לכיוון הדלת ופותח אותה, יוצא משם במהירות, מתיישב במהירות באחד המושבים היותר רחוקים מביל במקום פנוי כלשהו.
"טום..." ביל מלמל ספק לעצמו ובעט בדלת, מיד לאחר מכן מתקפל ותופס ברגל שלו, "אאוץ'.." הוא נאנק בכאב ויצא מהשירותים במהירות. לעזאזל, למה הכל חייב להרס לו?

הטיול היה בסדר. טום וביל כמובן לא דיברו מאז. טום ניסה להתרחק מביל כמה שהוא רק יכול, הוא אפילו ניסה שלא להסתכל עליו למרות שבזה הוא הצליח פחות. אז כן, חוץ מהעובדה שטום הרגיש נורא לגבי מה שקרה וביל נראה מתוסכל לא פחות, הכל היה בסדר.
ליסה מלמלה משהו לטום בזמן שהם עלו חזרה לאוטובוס. אף אחד לא היה ממש עייף והתכוון לישון כך שלישון בהחלט לא תהיה דרך מוצלחת להעביר את זמן הנסיעה שלהם חזרה לפנימייה. כשהם יגיעו, הם חופשיים לעשות מה שהם רוצים עד מחר ואז הם יכולים להשתחרר הביתה, כמו בכל סוף שבוע.
כמעט כולם התמקמו במקומות שלהם באוטובוס ואילו סטיב רק נעמד לצד הנהג ולקח את המיקרופון שהיה שם, "היי! תתעוררו!" הוא דיבר אל תוך המיקרופון, "מחר אין בית ספר! אז היום אנחנו עושים מסיבה, זה ברור לכם, נכון? נלך למועדון שאנחנו הולכים כמעט כל הזמן בשעה 10, מתאים?".
כמובן שלא היה אחד שלא צעק "כן" באותו רגע, לפחות עד שהמורה לא עלתה לאוטובוס ולקחה את המיקרופון מסטיב והודיעה שישתקו.
סטיב גיחך וחזר למקומו שהיה לצד בריטני במושבים האחרונים.

ביל סובב את מבטו אל גיאורג, "אתה בא?".

"בטח שכן!" גיאורג ענה בהתלהבות, "אתה?".
"כן, נראה לי.." ביל השיב בחיוך שהיה דיי מאולץ. הוא לא היה בטוח אם מסיבה תתאים לו עכשיו במצב רוח הנוכחי שלו. אבל מצד שני... זה יכול לגרום לו לשכוח מהרבה דברים.

פרק 12 - Love in the club

השעה הייתה כבר שתיים עשרה בלילה וטום וכמה מהחברים שלו, בניהם כמובן מייק וסטיב, ישבו על הבר. למען האמת, טום ומייק היו מעט מרוחקים מהשאר, הם דיברו בנוגע לכל הריב שלהם ומייק החליט שהוא סולח לו, בכל זאת.. הם הרי החברים הכי טובים והוא לא רצה שבגלל מה שקרה עם ביל זה ייהרס.
"עוד סיבוב" הוא קרא לברמן שהיה לידם, מבקש ממנו למלא את הכוסות של השתיים. הוא וטום כמובן שתו את הכל בשנייה, כמו בכל הפעמים האחרות.

באותו הרגע ביל נכנס יחד עם גיאורג ולא היה אחד שמבטו לא הופנה אליו. איך היה אפשר שלא להסתכל עליו, בכל זאת? הוא היה נראה יפה מתמיד, בגדיו צמודים על יתר המידה,  מדגישות כל חלק וחלק בגופו הרזה, במיוחד את ישבנו שעליו כמעט כל אחד פנטז. שיערו השחור והחלק נפל על כתפיו בשלמות וההליכה המעט מתנשאת שלו, הכל היה כל כך מושלם אצלו. הוא שלח חיוכים לכולם ותפס בידו של גיאורג, מושך אותו לכיוון הבר.
אפילו טום ומייק שניהם בהו בו בפה פעור. הוא היה פאקינג מהמם, במלוא המשמעות של המילה. לא היה אחד שהצליח לנתק את מבטו מביל ולא נראה שזה מפריע לביל, להפך, הוא נראה מאושר מזה שהוא מקבל כ"כ הרבה צומת לב.
טום נשך את שפתו כשראה שביל מחזיק את ידו של גיאורג, הוא קינא. קינא כ"כ.
ביל הבחין בטום שישב על הבר יחד עם מייק. הוא נשך את שפתו התחתונה ומיהר להסיט את מבטו ממנו, "אני הולך לרקוד.." הוא אמר לגיאורג באוזן ולא נתן לו זמן להגיב, ממהר לכיוון רחבת הריקודים. הוא חייב לשכוח מטום...
לא עברה שנייה מאז שביל הגיע לרחבת הריקודים וכבר אחד הבחורים תפס אותו במותניו מאחור והצמיד אותו אליו. טום כמובן לא יכל שלא לראות את זה, פותח את פיו בתדהמה.
ביל לא התנגד ונשך את שפתיו, מתחיל לרקוד בצמוד אל אותו הבחור, מחכך את ישבנו במפשעתו, זז בחושניות בצמוד אליו.
טום קם בעצבים על מנת להפריד ביניהם אבל מייק, שראה את כל העניין מהצד, משך אותו בחזרה. "חשבתי שאמרת שאתה לא תהיה איתו בחיים" מייק ידע שטום מרגיש אליו משהו, הוא הרי הכיר אותו כ"כ טוב שהוא ידע כל דבר.
"אמרתי" טום נאנח, "לא שזה עומד לקרות במילא.." הוא גיחך בזלזול.
"אל תפריד ביניהם" מייק אמר ותקע בטום מבט משמעותי, מחפש אחר משהו, "רואה אותו?" הוא הצביע על אחד הבחורים שהיה דיי בצד, "הוא נראה לי ממש נחמד.." הוא גיחך והרים את גבותיו, מקווה שטום הבין את המסר.
"תודה" טום חייך אל מייק ומיהר לקום לעבר אותו אחד.
ביל המשיך לרקוד בצמוד לאותו בחור ולבסוף הוא הסתובב אליו כשפניו מופנות אל הבחור ההוא והוא נכח לדעת שהוא היה בלונדיני, שרירי, עם עיניים ירוקות ומהפנטות במיוחד. ביל נשך את שפתיו וכרך את ידיו סביב צווארו, מחכך את עצמו באותו הבחור אך מיד לאחר מכן קופא במקומו כשהבחין בכך שטום קם ונצמד אל אחד מהבחורים היותר סקסיים במקום. הוא פער את עיניו, מה לעזאזל הוא עושה?
טום לחש משהו לאותו אחד, מה שכנראה גרם לו לקום ולבוא איתו לרחבת הריקודים בסמוך לביל ולאותו הבחור המזדמן שלו.
אותו בחור שרקד עם ביל, לוקאס, ניסה לגרום לו להשיב את תשומת הלב אליו, תופס בפניו של ביל וסובב אותו כך שמבטו היה עליו ומיד אחר כך העביר את ידיו לאחוז שוב במותניו.
ביל רק שלח אל אותו הבחור שהוא עדיין לא ידע את שמו, חיוך קטן וערמומי, מצמיד את פניו לצווארו וממשיך לזוז בחושניות בצמוד אליו, מביט תוך כדי על טום ועל הבחור השני שרקדו זה לצד זה. הוא פשוט רצה להרוג אותו. את שניהם...
הבחור שרקד עם טום הסתובב עם גבו אליו, מתחיל לחכך את עצמו בו, מתכופף מעט קדימה, גורם לטום לגנוח בשקט כשהתחת שלו נצמד לאיברו ומשפשף בכל דרך אפשרית על מפשעתו. הוא לגמרי היה מוקסם. והאלכוהול רק הועיל. "מקס" טום פלט, הוא הספיק לשאול אותו לפני מה השם שלו, מלטף מעט את מותנו שנחשפה מתחת לחוצה הקטנה שלו.
ביל פער את עיניו, הוא לא האמין למראה עיניו. טוב שהם לא מזדיינים באמצע הרחבה וזהו! הוא גלגל את עיניו ומיד הרים את ראשו, מצמיד את שפתיו לשל שפתיו של הבחור הבלונדיני, נצמד אליו עד אפס מקום.
הבלונדיני, או בשמו – לוקאס, כמובן שהיה מופתע מהצד הפתאומי של ביל אך זרם איתו, פותח את פיו בדיוק כמוהו ודוחף את לשונו לפיו במעט חוצפה.
ביל מיד העמיק את הנשיקה, מזיז את אגנו מצד לצד בקצב המוזיקה, שולח את ידו למפשעתו של הבחור. הכל כדי לגרום לטום לקנא. "ואתה..?" הוא שאל, הוא חייב לדעת מה השם שלו לפחות.

"לוקאס" הוא גיחך, לא היה לו צורך לשאול את שמו של ביל כי הוא הכיר אותו, הרי מי לא הכיר את ביל?
"לוקאס.." ביל גנח את שמו בסקסיות, תופס את איברו מבעד למכנסיו ודואג להביט על טום תוך כדי לראות את תגובתו.
טום סיבב את מבטו אל ביל בדיוק באותו רגע, עיניו נפערות במידיות, הו לא! ממש ממש לא! מה הוא חושב שהוא עושה?! הוא נשך את שפתו, מתמלא שוב בקנאה. לעזאזל, למה שהוא לא יחזיר מלחמה? הוא כן. ועוד איך. הוא תפס את מקס בידו, מושך אותו אחריו במהירות לשירותים, נעלם מרחבת הריקודים תוך שניות ספורות, הוא תהה אם ביל בכלל שם לב.
ביל פער את עיניו אפילו יותר, לא, אין מצב שהוא ייתן לזה לקרות! הוא מיהר להתנתק מלוקאס, "אני כבר חוזר" הוא נשק לשפתיו נשיקה מהירה והתקדם אל השירותים לפני שזה באמת יהיה מאוחר מידי. הוא נכנס לשירותי הגברים ועבר אחד אחד מהתאים, עד שנעצר על תא אחד שהיה סגור וגניחות נשמעו ממנו. הוא פתח את דלת התא ופער את עיניו, נחרד לראות את טום ואת אותו הבחור מתחרמנים כאילו הם לא קיבלו סקס כבר כמה חודשים טובים. הוא תפס בידו של טום ומשך אותו אל מחוץ לתא, לא נותן לו אפילו זמן להגיב ומושך אותו גם מחוץ לשירותים.
"מה אתה רוצה?" טום צעק במטרה להתגבר על המוזיקה הרועשת, מנסה להשתחרר מאחיזתו של ביל, "אתה לא מזדיין עם הבלונדיני ההוא או משהו?".
ביל גלגל את עיניו ויצא עם טום גם מחוץ למועדון, לבסוף נעצר וגורם לטום לעצור גם כן. הוא תפס בפניו, "לא אכפת לי ממנו. אכפת לי ממך" הוא מלמל לפני שהצמיד את שפתיו לשלו.
עיניו של טום נפערו באוטומטיות בעוד ידיו עטפו את מותניו של ביל, המחשבה להתנתק מביל אפילו לא הגיעה לראשו, הוא רק רצה להישאר ברגע הזה לנצח.
ביל העמיק את הנשיקה כמה שיותר, מפגיש בין לשונותיהם. הוא כבר לא יכל לספור את הפעמים שהם התנשקו ואח"כ לא דיברו... אבל הוא כל כך אהב לנשק את טום עד שהוא פשוט לא יכל להפסיק.
טוב, פעם אחת טום יכול לנשק אותו בלי לומר שום דבר אחר כך, לא? הוא החליט שכן ועצם את עיניו, משחק עם לשונו של ביל ונאנח כנגד שפתיו. לעזאזל, כמה שהוא רצה שהוא יהיה שלו.
ביל כיווץ את עיניו והתנתק מטום, ידיו עדיין אוחזות בפניו. הוא השפיל את מבטו והתרחק מעט ממנו, "מצטער.." הוא מלמל ממש בשקט ומבלי לתת לטום להגיב הוא פשוט נעלם מהמקום.

"הנה אתה!" הקול של מייק קטע את חוט מחשבותיו של טום. ביל פשוט נעלם כאילו לא היה פה הרגע בכלל, "מה אתה עושה כאן לעזאזל? איזה מקס אחד מחפש אותך שם..".
"אהא" טום הנהן, בוהה ברצפה.

"מה קרה? אתה נראה מוזר" מייק ציין, חוקר את טום עם מבטו.
"ראית את ביל?" טום הרים את מבטו השואל אל מייק.
"חשבתי שהוא הלך" מייק הרים את גבותיו, איפה ביל באמת?
"הו.. אוקיי" טום מלמל. הלך? לאן לעזאזל הוא נעלם ככה פתאום? מה עובר עליו?
"היי, מה יש לך?" מייק הרים גבה, טום היה נראה מוזר...

"כלום, אין לי מצב רוח, אני עייף, אין לי כוח, זה הכל" טום הסביר ונאנח.
"טוב, תשמע, אתה נראה חרא" מייק נאנח, "ואתה יודע שלא במובן הזה. צריך לעשות משהו כדי לעודד אותך!".
"צריך לישון, אמרתי לך, אני עייף" טום התחמק, לא היה לו כוח לעשות שום דבר עם אף אחד באותו הרגע.

"טום, אתה בטוח שזה רק עייפות?" מייק כיווץ את מצחו, "אני מכיר אותך טוב מידי".
"מה זה עוד יכול להיות? אני עייף ויש לי בחילה, כנראה שתיתי יותר מידי או משהו.. באמת מייק, זה שום דבר, אני יחזור לפנימייה או משהו" טום ניסה לתרץ, מקווה שהפעם מייק יקנה את הסיפור שלו.
"אוקיי, אם אתה אומר.." מייק באמת האמין לו והנהן, "אני אחזור לבחור החתיך הזה שם" הוא חייך אל טום והתרחק ממנו בחזרה אל תוך המועדון.

"תהנה" טום גיחך, מחכה עד שמייק יעלם ומתחיל ללכת. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא היה ממש מבולבל. לגבי ביל, לגבי הכל. הוא ידע שביל מרגיש אליו משהו, הוא בעצמו אמר שהוא כן, אבל מה? הוא כל פעם דופק את זה מחדש וזה התחיל להכאיב לטום. נמאס לו להיפגע כל הזמן. נמאס לו מהמצב הזה. הוא באמת אהב את ביל, למה ביל לא מסוגל להבין את זה? למה הוא לא מספיק לשחק איתו? הוא גרם לטום לפתח ציפיות, לחשוב שאולי באמת יהיה ביניהם משהו, אולי הוא מרגיש משהו.. משהו כמוהו. כנראה שהכל באמת היה משחק. ואחרי כל זה, טום לא יכל לסבול את העובדה שגם אם הוא באמת שיחק בו, הוא מוכן לסלוח על הכל. הוא אוהב אותו. כל כך, לעזאזל. באיטיות, טום הגיע לאחד ממקומות הבילוי המועדפים אליו כשהוא רוצה להיות לבדו, חוף ים. זה היה חלק קטן ושקט, לא היו שם אנשים והוא תמיד נהג לבלות שם עם אמו כשהיה קטן.
הוא התיישב על החול, קרוב למים כך שרק רגליו נרטבו מעט, נאנח. היו לו כ"כ הרבה שאלות בלי תשובות. הוא כ"כ רצה לדעת מה ביל מרגיש והיה מוכן לעשות הכל בשביל זה, מוכן לעשות הכל בשבילו. לעזאזל, הוא אפילו לא ידע למה הוא מוכן לעשות בשבילו כ"כ הרבה שביל פוגע בו ככה כל הזמן וגורם לו להיות מעורער כ"כ. הוא בחיים שלו לא היה במצב הזה. בחיים לא הרגיש כמו עכשיו. דמעה עשתה את דרכה במורד לחיו של טום והוא אפילו לא טרח לנגב אותה. לא היה אכפת לו שהוא בוכה, הוא הרגיש שהוא צריך לפרוק את זה איכשהו עכשיו.
כ"כ הרבה מחשבות בראשו והוא אפילו לא ידע איך הוא יכול לחשוב על כ"כ הרבה דברים בו זמנית. הוא תהה אם ביל חושב עליו כנראה, כי הוא כן. תמיד. לעזאזל. הוא לא אמור לחשוב עליו, לא אמור לאהוב אותו, לא. ובכל זאת, הוא כן. זה היה מצב מסובך ומטומטם, הוא שנא את זה שהוא התאהב בביל ועכשיו לא מסוגל לשלוט על הרגשות המזדיינים האלה. הוא כ"כ צריך אותו עכשיו. צריך איתו לצידו.
מצד כלשהו, אולי הוא אהב את המצב הזה.. להרגיש משהו למישהו פתאום, משהו כ"כ חזק. אבל, מצד שני, הוא נפגע מזה. נפגע כ"כ חזק. הוא העדיף להיפגע משהו מאשר לא להרגיש כלום? זאת הייתה שאלה טובה ואפילו הוא לא יכל לענות לעצמו עלייה.
באותו הזמן ביל גם הגיע לאותו החוף, הוא כל כך אהב את המקום הזה. הוא אהב להיות בו כשהוא מרגיש מבולבל, מדוכא, שמח, עצוב, לא משנה מתי. רחש הגלים תמיד היה מרגיע אותו ומשכיח ממנו את הכל לכמה זמן. הוא המשיך  להתקרב אל הים, הוא תיאר לעצמו שאין אף אחד כאן בשעות האלה. חוץ מזה, למה שכן יהיה? החוף היה שקט לגמרי.

אך מסתבר שהוא טעה, הוא הרים את גבותיו בבלבול כשהבחין בדמות היושבת מול שפת הים, רגליו מקופלות אליו. הוא פער את עיניו, מיד שם לב שזה טום. מה הוא עושה פה בכלל בשעה הזאת? הוא נשך את שפתו התחתונה והתיישב בשקט לצידו, לא אומר מילה וגם לא מפנה את מבטו אליו.

טום הסתכל קדימה, מבטו שקוע בים, בגלים שבאים והולכים. הוא הרגיש כאילו מישהו יושב לידו אך לא סובב את ראשו, הוא ידע מי זה, ללא ספק "מה אתה עושה פה?" שאל מבלי להסב את מבטו.
ביל נשך את שפתו התחתונה, הוא היה בטוח שטום בוכה... לעזאזל, המצב הזה כל כך מחורבן. הוא רצה למות. "הייתי צריך לומר לך משהו...".
"כן?" הוא נתן לעוד כמה דמעות לזלוג מעיניו, לא טורח להסתיר מביל את העובדה שהוא בוכה. לא היה אכפת לו. הרי מה כבר יש לו להפסיד?
"אני מצטער..." ביל מלמל בשקט, קובר את פניו בידיו וממשיך לבהות בגלים.
"אני סולח" טום נאנח, איך הוא יכול שלא? "זה הכל?".
"לא.." ביל בלע את רוקו בקשיחות, מפנה את מבטו אל טום. הוא היה בטוח במה שהוא מרגיש יותר מתמיד, והוא רצה להגיד את זה לטום... "גם אני אוהב אותך".

טום פער את עיניו, מסובב את ראשו במהירות אל ביל, "מ.. מה אמרת?" הוא הרים את גבותיו, בטוח שהוא חלם הרגע.
ביל הנהן בחיוך מבויש, "מאוד..." הוא גיחך, משפיל את מבטו.

טום מצמץ, בוהה בביל, עדיין לא מסוגל להאמין. הוא הסתובב לביל עם כל גופו, מתיישב על ברכיו, לא אומר מילה, הוא לא היה בטוח אם זאת באמת המציאות.
ביל עדיין לא הפנה את מבטו אל טום למרות שהוא שם לב שהוא הסתובב אליו עם כל הגוף, "אין לך מה לומר..?".
"א... אתה יכול לומר את זה עוד פעם?" הוא גיחך, נושך את שפתו.

ביל גיחך גם כן, נאנח בשקט, "אני אוהב אותך, טום, אני מאוהב בך" הוא הרים את מבטו אל טום הפעם, מביט עמוק לתוך עיניו במבט כנה.

חיוך התפשט על פניו של טום והוא הסתכל על ביל, בפעם הראשונה נראה באמת מאושר, וגם מרגיש. הוא התקרב יותר קרוב אליו ועצם את עיניו, מחכך את אפו בשלו.
"גם אתה אוהב אותי, בייבי..?" ביל סובב את כל גופו אל טום, נצמד אליו ועוצם את עיניו גם כן, מניח את ידיו על חזהו ומתנשף על פניו.
"כל כך אוהב.." טום נשך את שפתו, מחייך.
"ממ.. אז.. אנחנו סוג של ביחד עכשיו?" ביל חייך אל טום חיוך קטן ומתוק כשעיניו עוד עצומות, שפתיו מרפרפות על אלה של טום.
טום נישק את שפתיו של ביל ונשכב לאחור, מסתכל עליו בחיוך, "כן..?" אמר, ספק שאל. "סוג של?".
"לא, אנחנו ביחד.." ביל קבע ופקח את עיניו, נשכב מעל טום ומניח את ידו על לחיו, נושק בעדינות לשפתיו.
טום התנתק מביל בחיוך קטן ומתוק, מסמיק. "אז מה עכשיו?" הוא שאל, מלטף את פניו של ביל.

ביל הרים גבה, מצחקק במתיקות ומלקק את שפתיו, "ממ.. רוצה להתמזמז?".

חיוכו של טום התרחב עוד יותר, הוא הרים גבה גם כן, "ממ.. רוצה לעשות יותר מזה?"
"אהא" ביל פער את עיניו בהגזמה, מיד לאחר מכן מגלגל אותן במן דרמטיות שכזו, "אפילו לא חבר שלי לשתי דקות וכבר חולם על סקס..!".
"היי!" טום קרא בהתגוננות, "לא חלמתי על סקס!" טען.
ביל רק חייך אל טום חיוך פלרטטני, מצמיד את שפתיו לצווארו, "ממ.. אתה אמור, זה יהיה סקסי..".
"לא חשבתי אחרת" טום גיחך, עוצם את עיניו ונאנח.
"ממ.. הו!" ביל נזכר לפתע שהוא רצה להראות לטום משהו והתנתק מצווארו, מביט לתוך עיניו של טום, "אתה יודע שיש לי פירסינג חדש? תנחש איפה".
טום הסתכל על ביל ואז הרים גבה, "אאוץ'!" הוא מיד קרא, מעוות את פניו.
"לא בזין, טומי!" ביל החל לצחוק, "תפעיל את השכל שלך בהיגיון!".
"זה מאוד הגיוני!" טום צחק גם הוא, "תראה לי".
"לא לגביי!" ביל גיחך וקם מטום, מתיישב בחזרה על החול ומושך בידו של טום כך שהוא התיישב גם כן. הוא הרים את חולצתו והוריד את מבטו אל חזהו, עגיל חישוק בצבע שחור היה תלוי על פטמתו.
טום פער את פיו ואחר כך נשך את שפתו. "זה סקסי, אוח" הוא נאנח.
ביל הרים את מבטו אל טום וחייך אליו חיוך ערמומי, "בא לך לעשות איתו כמה דברים?".
"אתה לא מאמין עד כמה.." טום שוב נשך את שפתו ואז ליקק אותה.
"אתה מוזמן לעשות את זה.." ביל נשך את שפתיו והחל לשחק בעגיל שהיה בפטמתו.
"אתה מוזמן לשכב" טום גיחך והשכיב את ביל על גבו, עולה עליו ומתחיל לנשק את בטנו.
ביל נאנח בשקט, נושך את שפתיו ומניח את ידו על עורפו של טום, נלחם בעצמו שלא לעצום את עיניו.

עיניו של טום היו עצומות והוא פלט אנחה שקטה כשהרגיש בידו של ביל מונחת על עורפו. הוא המשיך , מלקק כל חלק שרק יכל עד שהגיעה לפיטמה שלו. הוא העלה את מבטו לביל, מחייך ואז מלקק שוב, מוצץ בעדינות.
"טומי, פאק.." ביל פלט גניחה קולנית כשהרגיש בלשונו של טום סביב פטמתו, זה הרגיש כל כך טוב... הוא כל כך חיכה לרגע הזה. טום שלו...
"ממ.." טום חיכה לרגע הזה לא פחות. הוא המשיך, חוזר על הפעולה עוד כמה פעמים עד שהתנתק ממנו בחיוך, מלקק את שפתיו ומדביק נשיקה רטובה לשפתיו.

"בייבי שלי.." ביל כרך את ידיו סביב צווארו של טום, "אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך!" הוא חייך חיוך רחב, הוא באמת אמר את זה...
טום חייך, רק לפני פחות משעה הוא וישב ובכה על זה שביל מבלבל אותו ועכשיו.. עכשיו הוא הבן אדם הכי מאושר בעולם. "אני אוהב אותך הרבה יותר" טום גיחך.
"היית מת!" ביל צחקק במתיקות האופיינית לו, מכה את טום קלות בכתפו, "מה דעתך על לחזור לפנימייה, לחדר שלך, ולעשות סקס עד אור הבוקר?".

"למה רק עד אור הבוקר?" טום הרים את גבותיו, מסתכל על ביל במבט פלרטטני.

"צודק. כל החיים!" חיוכו של ביל התעצם, "ואתה תלקק ממני את כל החול שיש עליי עכשיו..!".

על פניו של טום מיד התפשטה הבעת גועל, "חול? אתה רוצה שאני ילקק חול?".
ביל צחקק, "טוב, צודק... עדיף שתלקק משהו אחר. כמו קצפת למשל?" הוא ליקק את שפתיו ותקע בטום מבט חרמן.
טום תקע בביל מבט ערמומי, מזיז את גבותיו, "עדיף".
ביל חייך חיוך פלרטטני, נושך את שפתו התחתונה, "אז תפסיק לחרמן אותי ותרים אותי כבר!".
טום הדביק נשיקה לשפתיו של ביל ואז קם, מושך את ביל מידו איתו.
ביל נעמד על רגליו גם כן וניער את בגדיו מהחול, נצמד אל טום וקופץ עליו, כורך את רגליו סביב מותניו ואת ידיו סביב צווארו, מחייך חיוך מתוק.
טום הניח את ידיו סביב מותניו של ביל, תומך בגבו של ייפול ממנו ומחייך חיוך מתוק בחזרה.

עברה בערך חצי שעה עד שהשניים הגיעו לחדרו של טום, בכל הדרך מהים עד לפנימייה שלא הייתה עד כדי כך רחוקה, טום סחב את ביל עליו וביל היה נראה ממש מאושר. הוא לא האמין שטום באמת שלו... הוא לא הבין מה היה כל כך קשה לו להגיד לטום שהוא אוהב אותו עוד לפני זה. אבל מה זה משנה עכשיו? עכשיו טום שלו באמת, בלי שום משחקים.

ביל צחקק כשטום זרק אותו על המיטה ומיהר לעלות מעליו. הוא נשך את שפתו התחתונה והניח את ידיו על חזהו של טום, "בייבי...".
"הממ?" טום הסתכל עליו במבט שואל בעודו נשכב מעליו.
"זוכר שאמרת לי שכדאי שאני אחזור למייק כי אני הייתי מאושר איתו?" ביל חייך אל טום, "-אז.. אתה עדיין רוצה שאני אחזור אליו? כי לי יש הרגשה שאני אהיה מאושר איתך אפילו יותר".
טום הסתכל על ביל במבט רציני, "לא באמת התכוונתי לזה, אני בחיים לא ירצה שתהיה של מישהו אחר".
ביל חייך חיוך חולמני, מרגיש שהוא נמס מהמילים של טום, "באמת, טומי? אני רק שלך?".
"איזה שאלה מטומטמת, בטח שכן!" טום גיחך, מסתכל על ביל בחיוך.

ביל הדביק לשפתיו של טום כמה נשיקות, "ממ.. יופי. ותאמר לליסה שתפסיק להידבק אלייך.." הוא המשיך לנשק את שפתיו, "שמתי לב שהיא ממש דלוקה עלייך, הבהמה הזאת".
"היא דלוקה על כולם" טום גיחך בזמן שביל מנשק אותו. הוא באמת ובתמים הרגיש מאושר. הרגיש מאוהב.
"טוב, לא פלא. היא שרמוטה" ביל צחקק והתנתק משפתיו של טום, דוחף אותו ממנו וגורם לו לשכב על המיטה, ממהר לעלות מעליו ולהתיישב על מפשעתו, רוכן לעברו וקובר את פניו בצווארו, מתנשף עליו, "ממ.. ככה כולם ידעו שאתה שלי.." הוא מלמל לפני שהחל למצוץ מקום מסויים בצווארו.

"לא שלא היינו מבהירים להם את זה גם ככה.." טום מלמל לפני שעצם את עיניו, נאנח בשקט.
"נכון.. אבל יותר נחמד להבהיר להם ככה, לא?" ביל נשך את עורו של טום ברכות, מוצץ חזק יותר.
טום הנהן, "ברור" צחק, פולט צעקה שקטה כשביל נשך את צווארו.
"היי! תהיה שקט, טומי.." ביל גיחך, זז מעט על זקפתו של טום שהחלה להתקשות, "סקסי.." הוא נאנח.
"לא רוצה" טום הוציא לשון, מסתכל על ביל ומיד חיוך ערמומי עלה על פניו, "מה תעשה לי?" הוא הרים גבה, נושך את שפתו.
"אתה לא רוצה לדעת.." ביל צחקק והרים את מבטו אל טום, "אני פשוט אגיד ש... תהיה לך זקפה מאוד-מאוד קשה. ואתה לא תוכל לעשות איתה כלום!".

"הו, זקפה מאוד-מאוד קשה זה דבר רע? טוב לדעת.." טום מלמל, מתגרה בביל כשחיוך שובב מרוח על כל פניו.
"לא זה לא, אבל אם אין לך מה לעשות איתה... אז כן!" ביל חרץ את לשונו לטום, "ואני אקשור אותך למיטה ולא תוכל לעשות כלום!".

טום החל לצחוק, "כן בטח, תקשור אותי למיטה.." הוא הסתכל על ביל, משועשע.
"אתה מתגרה?!" ביל פער את עיניו, "טום, יש לי אזיקים! פרוותים! אני אתעלל בך!".
"טוב שהבנת את זה עכשיו!" טום צחק, "הו, אזיקים.. פרוותיים!" טום קרא בדרמטיות, "כמה נורא!".
"טומי, בייב, אני לא צוחק!" ביל תקע בטום מבט רציני והחל לקפוץ עליו, "אל תעצבן אותי..!".
"היי, היי, אתה מכאיב לי" טום נאנק, "מה תעשה לי? תשים לי אזיקים פרוותיים?" הוא גיחך.
"כן. אני אשים לך אזיקים פרוותיים ואני אתעלל בזין החמוד שלך עד שתשתגע! ואז תהיה לך זקפה מאוד-מאוד כואבת ואני אברח מהחדר ואשאיר אותך כבול באזיקים עם זקפה כואבת!" ביל חייך חיוך מרוצה.

"אתה לא תעיז!" טום גיחך בזלזול, תוהה מה לביל ולאזיקים פרוותיים.
"אל תנסה אותי!" ביל הרים את גבותיו, "טוב, אם תבוא לחדר שלי אז אני דווקא כן!".
טום הרים את גבותיו גם הוא, "לא הולך לשום חדר, אתה מוזמן ללכת להזדיין! אתה ואזיקים שלך!".
"אני אלך להזדיין!" ביל היכה את טום קלות בכתפו, "אני מסוגל, תיזהר!".
"לך! אני יודע שאתה מסוגל ללכת להזדיין, זה לא קשה!" טום היכה את ביל בחזרה, משתדל לא לפגוע בו חזק מידי.
"אאוץ'!" ביל נאנק בכאב ותפס בכתפו, "הו, אז זה מה שאתה רוצה?! שאני אלך להזדיין עם אחרים??".
"אם זה מה שאתה רוצה" טום הנמיך מעט את קולו, נושך את שפתו מבלי שביל יראה.
"אתה יודע שלא!" ביל גלגל את עיניו, "אתה סתם... חמור!".

"ואתה.. אתה.. אתה חמור באזיקים! פרוותיים! חה!" טום גיחך בזלזול.
"לא מצחיק!" ביל היכה את טום שוב, "לך תזדיין!".

"תפסיק להרביץ לי כבר, חמור!" טום צעק ותפס בידיו של ביל כדי שלא יוכל להכות אותו שוב. "רק איתך".
ביל מיד נרגע, נושך את שפתו התחתונה, הבעתו מתרככת, "באמת-באמת רק איתי?".

"באמת-באמת.. אחרת מי ישים לי אזיקים פרוותיים?" טום חייך חיוך קטן.
"אוף שתוק.." ביל צחקק ורכן אל טום, מחבק אותו אליו.
"שתוק אתה" טום גיחך וחיבק את ביל אליו בחוזקה.
ביל הניח את ראשו על חזהו של טום, ממש מתכרבל בחיקו, "אני אוהב אותך... ופתאום יש לי חשק לומר את זה מיליון פעם..!".

"פתאום יש לי חשק לנשק אותך מיליון פעם!" טום ציחקק, מחבק את ביל קרוב יותר.
"אז למה אתה לא עושה את זה?" ביל צחקק גם כן, נאנח בשקט. הוא הרגיש כל כך טוב בזרועותיו של טום...
"ממ.. לא יודע" טום מלמל, עוצם את עיניו "גם ככה נחמד".
"מאוד נחמד.." ביל נשך את שפתיו, מגרגר בשקט.
"כן.." טום צחק, "אני אוהב שאתה מגרגר".
ביל הרים גבה והחל לצחוק, מגרגר שוב, "מה אתה כל כך אוהב בזה?".
"לא יודע" טום צחק שוב, "זה משעשע אותי".
"אני שמח שאני משעשע אותך.." ביל גיחך.
"אני שמח שאתה שמח" טום חייך אל ביל חיוך מתוק.
ביל נשך את שפתו התחתונה, "שמן..".
טום ציחקק, "מי שמדבר".
"היי! אני לא שמן!" ביל פער את עיניו והרים את מבטו אל טום, סנטרו מונח על חזהו.

"אני אמרתי דבר שכזה?" טום אמר בפליאה,"רק אמרתי שאתה שמנמן".
"אני לא שמנמן..!" ביל עיקם את שפתיו ותקע בטום מבט עצוב ומתוק שכזה.

"אז מה אתה כן?" טום שאל וגיחך.

"רזה וסקסי..!" ביל חייך חיוך רחב.

"הו כמובן, איך יכולתי לא לדעת דבר שכזה" טום ציחקק, צובט את ביל בבטנו.

"אאוץ', טומי!" ביל תפס בבטנו, "זה כואב, חתיכת... בהמה!".

טום פער את פיו בתדהמה, מנסה ליצור מראה דרמטי, "בהמה, הא?".
"כן! בהמה נורא בהמתית!" ביל עיקם את שפתיו ועשה את עצמו כפגוע.
טום הרים את גבותיו בהפתעה, "אז אתה..! אתה.. דיי נו, תפסיק להסתכל עליי ככה, אני לא יכול" הוא עיקם את חיוכו.
ביל מיד חייך חיוך מתוק והניח את ידיו על חזהו של טום, מלטף אותו מעט, "ממ.. איך זה ככה?".
טום גיחך כשחיוך מיד עלה על פניו של ביל, "ככה.. פגוע כזה".
"אז איך אתה מעדיף שאני אהיה?" ביל קירב את פניו ל פניו של טום, מחכך את אפם זה בזה.
"ממ..  לא יודע.. שמח, חרמן?" טום צחק, מעביר את שפתיו על אלה של ביל, בקושי נוגע.
"תהיה בטוח כשאני איתך אני אהיה חרמן כל הזמן אם זה מה שמשמח אותך" ביל עצם את עיניו ונאנח בשקט, מלקק את שפתיו, לשונו נוגעת גם בשפתיו של טום.
"טוב לדעת" טום חייך את חיוכו הכובש, מביט על ביל במבט פלרטטני, "אז אם ככה.. מה דעתך על לממש את ההצעה שלך?".
"ההצעה שלי?" ביל הרים גבה בבלבול, לא מבין על מה טום מדבר.
"אמרת.. סקס עד אור הבוקר, לא?" טום שאל וגיחך.

תראו, אני מניחה שבטח אף אחת לא תקרא את זה, ואני גם לא אטרח לכתוב פה יותר מידי כי הייתי במצב הזה כבר כ"כ הרבה פעמים שזה מיותר._.

אני מעלה את כל הסיפור ופורשת מפה, אלי מצאה לעצמה חיים או משהו, ונמאס לי להיות פה לבד, בלי תגובות, ולעדכן לחינם. אם שמתן לב אני כבר לא כותבת כלום בפרקים האחרונים, לא שמה תמונות ולא כלום, וזה לא סתם כי אין לי תמונות כי חצי מהזיכרון של המחשב שלי זה טווינססט.

הרבה פה ביקשו שאני לא אסגור ואמשיך עם עוד סיפור. אז.. הנה לכן העוד סיפור שאני יעלה את כל הפרקים הנותרים ביום שבת/שישי.

תאמינו לי יש לי מיליוני דברים הרבה יותר טובים לעשות ומצאתי את עצמי תוהה מיליוני פעמים למה אני לא מתכוננת למבחן חצי שלי במד"א שיקבע אם אני שם או לא, שהאמת.. הרבה יותר חשוב לי מהסיפור הזהO_O

אז אולי חשבתי שזה משמח אנשים, ומה יותר חשוב לי מזה.. אבל כנראה שגם אחרים מצאו חיים. אז.. אני מניחה שזהו. \:"