|
| 12/2006
אני האישה המטומטמת.נעים מאוד.
מטומטמת!!
לא מפסיקה לחשוב על זה מאז שקראתי את השורות האלה-
"ילדה,
בבקשה תעזרי לי לשכוח מזה.
כי את עושה לי כלכך טוב."
אני הילדה! פאק! רק עכשיו יירד לי האסימון!
פאאאק! איזה הזדמנות פספסתי!
טיפשה מטומטמת! איך לא שמתי לב לזה כשהתחיל לקרות משהו?! איך לא עשיתי כלום בנוגע לזה?!
אני ממשיכה לקרוא את מהשהוא שלח לי וכתב לי- סודות שאף אחד אחר לא יידע, חוץ ממני! אני באמת הייתי חשובה לו כ"כ, אני הילדה גאד- אני הילדה!
למה רק עכשיו?!
הייתי חייבת לפתוח את המכתבים האלה עכשיו?! כשסוףסוף הכל עובר.. הייתי חייבת?!
זה רק אני והמזל שלי.
זה היה כ"כ ברור במכתב שהוא השאיר! איךךך איך לא שמתי לב לזה קודם?!
הוא חסר. אבל הבטחתי לו. זה לא ייקרה שוב. בשבילי, וגם טיפה בשבילו.
בבקשה אל תעשי את זה! את יודעת שזה קשה- את אמורה להבין אותי יותר מכולם ולדעת כמה זה קשה לשכוח, בבקשה.
ואני יודעת שיש בי משהו דפוק! אני יודעת! אבל אי אפשר למחוק את כל הזמן הזה! גאד! זה כ"כ הרבה זמן! הזמן הזה לא יכול להעלם אם אני אגיד לו! זה חלק משמעותי בחיי, לא רוצה לתת לזמן הזה לברוח,אך אני יודעת שזה מה שאני צריכה לעשות. אל תעשי את זה יותר קשה, אני יודעת!.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
