והשיירה עוברת

מתי יסתיים הטקס?

שיירת הישראלים הצועדת בסך מתחת לרמקול מתעלמת בהפגנתיות. קול סמכותי בוקע מתוך הרמקול וקובע כי קיימות התרעות חמורות לפיגועים בישראלים בשטחי חצי האי סיני. ברכב וברגל, ביום ובלילה חוצה השיירה את הגבול. משפחות ותרמילאים, זוגות ובודדים, טיילים ונופשים. 

הכרוז ממשיך ללא ליאות להתריע ולהזהיר והשיירה ממשיכה להתעלם בהפגנתיות. בסופו של דבר, משהו יתפוצץ. מישהו ירה. מישהו ייחטף. משהו נורא יקרה. זו פונקציה של זמן בלבד. בשיכוני המזרח התיכון אירוע טרור הינו תופעת טבע שאין עוררין בדבר קיומה, וניתן רק רק להתריע בפניה - אך אין להתגונן. כמו רעידת אדמה, שטפון במדבר יהודה או שלג. טרור הוא סופת חרא שניתן לחזותה בהצלחה יתרה אך לא תמיד להתגונן. למה עדיין לא הפנמנו את זה?

לכן כאשר אני צופה בחדשות הערב בשיירת הישראלים הבזים להתרעות משרד הבטחון, בדיוק כפי שהם בזים לאזהרות רבות אחרות אני מתמלא חימה, ומקווה כי כאשר בסופו של דבר, בעוד חודש, שנה או עשור, לכשיפלו השמיים על הנופשים בסיני, בעוד הם יוצאים את מצריים בחפזון ובבהלה - יכריז הכרוז באזניי כל אחד ואחד מהם : "אמרנו לכם!"