לפעמים בא לי גם קצת,
אושר בקופסאות קטנות שאפשר לעמוד ברחוב ולחלק לכולם.
שיקנאו קצת, מה קרה. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
מלך החיות
לפעמים אתה מדהים אותי בענווה שלך, בצניעות הזו שחוצה יבשות וגבולות כאילו כלום, עד שהיא משתלטת
על כל כולך וגורמת לך להרגיש רק דבר אחד- לא יוצלח. תמיד טענתי שאני צנועה (ואפילו הקפדתי להוכיח, פה ושם..),
אבל אצלך זה כבר משהו אחר. לפעמים עוברת בי המחשבה שאולי אתה באמת חושב את כל מה שאתה זורק
במשפטים קטנים וציניים לאוויר- לא יפה? איך יש משהו יותר יפה מהחיוך שלך? -לא חכם? עוד לא מצאתי שנון
ממך. -לא מספיק טוב בשבילי? מה?.
וזה מכעיס ומעציב באותה הנשימה, כשהבחור שמבחינתך הוא הכל, תמצית כל הטוּב שבעולם הזה פלוס קצפת
מלמעלה, מרגיש שהוא מקסימום האדמה לרגלייך. ולא במובן המקסים של הביטוי.
מה עושים איתך בייבי? אני כבר אובדת עצות, השיחות הארוכות אל תוך הלילה לא משפיעות מספיק וזה רק מרגיש
כאילו בכל פעם שאנחנו מתחילים לטבוע בבוץ הטובעני הזה שנקרא 'דימוי עצמי' אנחנו רק שוקעים יותר עמוק,
והרבה יותר מהר. הלוואי והיית יכול לראות את עצמך כמו שאני רואה אותך אהובי, רק לכמה שניות, אולי זה כל
מה שצריך כדי שתתחיל להעריך את כל הדברים הטובים האלה שמצאתי בך, ולא שהשתדלתי יותר מדי..
הלוואי הלוואי והלוואי. ומה בינתיים? בינתיים ממשיכים לדבר.. מכרתי לעצמי את האמרה הנושנה "זה יעבור עם הזמן",
אז עכשיו זה הקטע בו מדברים, מנסים, ובעיקר.. מחכים.
שונאת את הקטע הזה.
| |
|  כינוי:
rain queen בת: 35 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
