אני אוהבת אותך כל כך, וזה ממלא אותי מהשיערות הארוכות שעל הראש ועד לקצות
האצבעות ברגליים. כל נשימה שלך על הצוואר שלי, כל 'עיניים מחייכות' שאתה מגניב
אליי כשאנחנו שוכבים על המיטה ופשוט בוהים אחד בשנייה.
בזמן האחרון, מאז שאמרת לי שאתה לא יכול להגיד לי עד כמה אתה אוהב אותי,
הפסקתי גם אני להיות מסוגלת להגיד. כאילו כל יכולת הביטוי שאי פעם חשבתי שבורכתי
בה, כל הקטעים הדרמטיים והדיבורים האינסופיים על אהבה נגוזו להם בשנתי, ולא
מצאו את דרכם חזרה אל אצבעותיי. ככה יצא שגם אני לא מצאתי את דרכי חזרה
לכאן, או לכל מקום אחר בו נדרשתי להפגין את כישורי הכתיבה שלי.
אבל אתה יודע מה, זה כבר לא מדאיג אותי. האושר הצרוף שהנוכחות המקסימה
והאלגנטית שלך בחיים שלי גורמים לי מספיקים בכדי להכיל את נשמתי עד
שאין מקום עוד, ואני לא מרגישה שום חסך בכך שאני מתקשה לתאר אותך באזניי
סקרנים או להסביר אותנו בעיניי בוחנים. אנחנו פשוט קיימים, בהרמוניה נפלאה
שכאילו יצאה מתוך סיפור אגדות, אך בתוך מציאות חיה וטורפת שאנחנו מצליחים
לגבור עליה בכל פעם מחדש. אנחנו פשוט יחד, ואין דבר שהייתי רוצה יותר מלדעת
שלנצח נישאר.
בלי דרמה ובלי מסיכות, אני מאושרת כבר 8 חודשים (וקצת.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
rain queen