הרבה דברים שחשבתי, אבל לא באמת טרחתי. סיפורים שכל כך קל לשזור

בראש ואפילו עוד יותר פשוט לבלוע במצח נחושה עומדים כאן בסדר מופתי כמו

חיילים ולא באמת דואגים שמה יום בהיר אחד אני אקום ואסתכל עליהם
במבט קצת יותר מפוכח. לפעמים קל ליצור בדיות, למכור אשליות, והעיקר...
העיקר להאמין לעצמך.
כשהתמימות מגיעה עם זיפים ואהבה מגיעה בשקיות קטנות שאסור לפתוח,
אני כבר לא יודעת איפה לגעת ואיפה אולי כדאי שלא. אבל בטח כדאי שלא.

ככה זה כשהולכים על בטוח יותר מדי שנים..