כל הדרך הביתה באוטובוס חשבתי על מילים יפות שאני רוצה להגיד לך,

לעטוף אותך מכל כיוון ולנסות לפחות להתחיל ולהסביר את איך שאתה גורם לי להרגיש ולחייך,

אבל פתאום עכשיו, כשאני מתיישבת ומנסה לתאר, שום דבר לא יוצא..

וכל מה שמתחשק לי להגיד לך זה תודה, שאתה מראה לי בכל מבט מחדש כמה גבוה אפשר לרחף בהליכה.

כשאנחנו שנינו לבד, אני בטוחה שאני מוכנה להתחתן איתך ורק איתך ואפילו אך ורק איתך.

זה כשאנחנו לבד-לבד שאני קצת חוטפת רגליים קרות.

עריכה:

אבל עובדים על זה.