אתה כבר לא כאן, פתאום זה ברור יותר מאי פעם.

וכל המילים וכל ה"ואם" מתאדים להם אל החלל הפתוח שנשאר מאז שעזבת.

מתי זה היה באמת, כשעזבת? מעניין אם אתה יכול לשים את האצבע על המיקום המדויק.

הרי בכל פעם שהייתי בטוחה שכבר לא נשאר דבר, שכבר רמסתי (בטעות ובנחישות) הכל,

לרגע הבזיק אליי החיוך הגדול שלך מהפינה הכי חשוכה בחדר.

אז יקירי, מתי הפסקת לחייך?.

חולני כמה שאפשר למצוא רמזים בין כל הכלום כשממש משתדלים..

דבילית.