בזמן האחרון באמת מצאתי את עצמי פחות ופחות מצליחה לשכנע את עצמי שאתה אוהב אותי.

אז הנה, התפכחתי. כנראה שנמאסתי. איזה טעם רע יש להארה הזו בזמן שהיא משתקעת לה

באטיות במקום הפנוי לידי על הספה, מציצה בי מזווית העין ומחייכת. שוב ניצחת, הא?.

הנה, שנתיים ודי. כמו שכתוב בספר. אפילו את ה5 של שיכרון החושים לא החזקנו. סליחה, לא החזקת.

מתחשק לי להתלונן עליך לכל העולם, לספר על כמה אתה דפוק ועל כל בעיות המחוייבות שיש לך

ושאני לא מאמינה שלא שמתי לב עוד הרבה קודם לכמה אתה בלתי נסבל. אבל אין.

אתה לא דפוק ולא בעייתי ואין לך בעיות מחוייבות ולא כלום.

סתם, פשוט קמת בוקר אחד והחלטת שזהו, אני לא אוהב אותה יותר.

ועל זה אני עדיין לא בטוחה איך מתגברים.