הייתי מראה לך את זה וצוחקת איתך שהנה סוף סוף יש פתרון וזה אפילו לא כזה יקר ('כולה חצי מתנת יומולדת')..

הייתי מספרת לך שנהגתי היום כמה שעות וזה הרגיש ממש כייף, אבל עדיין איתך זה היה הכי טוב.

גם היית יודע שסיימתי לשלם את כל הדברים ללימודים, ואת כל השטויות לדברים שמעבר, ועכשיו זה כבר באמת מתחיל

להיות מוחשי ומפחיד.

הייתי מתייעצת איתך לגבי המחשב הנייד שסוף סוף החלטתי לקנות, לוקחת אותך איתי לראות, מחליטה איתך.

הייתי מספרת לך שראיתי את הדירה החדשה של סבתא והיא ממש חמודה ובייתית, בדיוק כמו שרצינו.

היינו מדברים על הסיום הבומבסטי של האולימפיאדה ומתווכחים על הספייס גירלז סתם כי תמיד אנחנו לא ממש

מסכימים בנושא מוזיקה.

הייתי מתקשרת אליך אתמול בזמן שאני ממלאה אילוצים למנהלת שלי ושואלת באיזה יום אתה רוצה שניפגש

כדי שאני אדע לבקש חופש שם.

אם עדיין היית, היה כל כך הרבה יותר פשוט לעבור את הימים האלה.. או כל ימים שהם.

-

אוף.

-

היום כבר קצת התחלתי להאמין לאמא כשהיא אמרה שאולי זה לטובה. טוב, מה היא כבר יודעת, החמודה הזאת..

היא מעולם לא הייתה שם בשבילי כשנשבר לי הלב. יש לה לא רק ראש של מהנדסת, אלא גם לב, בחיי.

כשמשכתי קצת באף בשיחת הטלפון שלנו ביום שבו נפרדנו היא גיחכה והקניטה אותי.. מזל שיש לי עור של פיל.

נ.ב.

אז מה אמרנו? להתחיל לכתוב בגוף שלישי? כל כך לא מצליח לי, לעזאזל..