יש כל כך הרבה שטויות בעולם הזה.. כל כך הרבה דברים שכשמתפכחים קצת פתאום נראים הרבה פחות טוב.

פעם נהנתי לקרוא בישראבלוג, חיפשתי דברים להעריך, כתיבה טובה באמת, כתיבה עמוקה..

עכשיו העומק מתיש אותי, הכתיבה הזו עושה לי 'עצבים בגוף', ולא במובן הטוב של המילה.. נראה לי קצת עלוב.

אני חושבת שהתבגרתי. לא שאני רומזת שאנשים שעדיין כותבים ועדיין קוראים הם לא בוגרים חלילה,

אבל זו כנראה דרך ההתבגרות שלי. מבחורה ביישנית וחסרת ביטחון שבכל פעם שהיא ישבה מול מקלדת האישיות

שלה פרחה החוצה והיא הפכה לבן אדם אחר, ליטרלי, הפכתי לאישה שיודעת מה היא שווה גם כשאין שום

מסכים באיזור. וכך, בהדרגה, המקום הזה איבד מהמשמעות שלו בעיניי, וכך גם בלוגים של אחרים.

הדרמטיות מרגישה לי מזוייפת, הכתיבה הפרובוקטיבית מרגישה לי צבועה, כל הדברים האלה שהם לא כתיבה

טהורה וזורמת מרגישים לי כל כך מאולצים, התגובות כל כך מיותרות... משחקי צללים של אנשים שאין להם מעבר.

לפני שבוע מישהי מהעבודה סיפרה לי על מישהו אחר מהעבודה שהיא הזמינה אליה באיזה לילה והיה ביניהם 'קטע',

וכל מה שעבר לי בראש היה "זה כל כך גיל 18 לעשות שטויות כאלה..". אח"כ באותה השיחה היא הזמינה אותי

לשבת באיזה בר עם כמה ידידים שלה, שהם דווקא כן בגיל שלי לפחות טכנית, (אבל בראש הם אלפי שנות אור מאחור,

בלי להתלהב..) וכשסרבתי בנימוס היא אמרה "מה, אבל את אף פעם לא יוצאת, יהיה כייף"..

הדבר הראשון שעבר לי בראש היה אתה, מהסיבה הפשוטה שכשחשבתי עם מי באמת בא לי 'לצאת' רק השם שלך קפץ.

ולא כי אין לי חברים או כי אני איזו מסכנה, פשוט כי איתך הכל הרגיש הרבה יותר טוב,

בטח ובטח כשמשווים את זה לחבורת ילדים מטופשת. לראשונה בחיי, היה לי משהו אמיתי, שלא הייתי צריכה ל

עשות שמיניות באוויר כדי להרגיש טוב במחיצתו או כדי לאהוב. זה מה שהיית.

בגלל זה כל כך התחברתי לברברה. היא הייתה צוחקת על הכל, 'אחת מהחבר'ה', אבל תמיד-תמיד הייתה ליד

שימי בכל. כזאת אני, כנראה באופי. אני לא אוהבת להיות 'של כולם', ורוב הזמן אני גם לא כל כך מסתדרת עם

להיות רק 'שלי', אני אוהבת להיות של אחד ולתת לו הכל וזהו. למה זה קצת התפקשש בינינו זו השאלה הגדולה

שהלוואי שהייתה לי תשובה אליה..

יש כל כך הרבה שטויות בעולם הזה, כל כך הרבה דברים טובים ורעים ורעים וטובים, וגם קצת באמצע,

או לפחות ככה שמעתי, וכשמוצאים משהו טוב ואמיתי באמת- צריך להיאחז בו. בגלל זה אני עדיין נאחזת בך.

ובבלוג שלך, שהוא היחיד שעדיין מעניין אותי לא חשוב מה תכתוב בו.. אבל זה כבר בטח לא קשור לבגרות.