זו בעצם הפעם הראשונה שאני יודעת שאני לא רוצה חבר רחוק.

אני הורסת את הרומנטיקה, חותכת את האופטימיות, ואומרת שמראש אין לי כוח להתעסק בדברים האלה.

לא עכשיו, כשיש פיסיקה וכימיה ואנטומיה וחדו"א. לא עכשיו, כשיש פאבים באמצע שבוע, חברים וחלומות חדשים. 

אני מסרבת בנימוס, מרכינה ראש וממשיכה הלאה- הלאה לקשר קרוב, נעים, חמים ונוח. דווקא נורא מתאים לי

קשר עכשיו, אבל הוא צריך לקרות בדיוק בנסיבות האלה ובדיוק מתי שמתאים לי. (ואם אפשר- שיגור שתי קומות מתחתיי, תודה.)

יאללה, שיבוא כבר איזה ירושלמי. (טוב, גם מבשרת הולך)