"בייבי, אני חייתי בלעדייך 27 שנה, את רק 22.. אני זה שצריך להתלונן כאן."

יופי, מאוד אחראי. תפקידו בידיי עוד לב לשבור, למה לא.

חבל לי עליך בייבה.

לפעמים זה מרגיש כמו מירוץ בשבילי, מי יכנע קודם, מי ישבור קודם את הלב לשני וירתק אותו לפינה.

פלא שאני משחקת לפי החוקים?.

תמיד צחקתי על האנשים האלה- אבל בחיי שאני מרגישה לא פנויה רגשית בעליל. אני אפילו לא יכולה

לדמיין את עצמי מתאהבת, לחשוב על עצמי בתור 'חברה' של מישהו. כן, לצאת קצת פה ושם זה נחמד,

להתנשק, להחליק ידיים מתחת לבגדים, לשבת עם החברים שלו והחברים שלי בפאבים..

אבל אהבה? וואו, תזכירו לי מה זה בכלל?.