"לכבות בייבי! מה זה לסגור את האור?!" ואני כבר שלולית לידך.

אתה עדיין לא מכיר אותי, ולפעמים בבקרים אין לי כוח לחייך חמוד ולחבק חזק, אז אני מריצה אותך לדלת

ב7 לפני שכולם יתעוררו, כי אין לי כוח להתמודד ובעיקר אין לי כוח אליך מתחת לעור שלי.

אתה אוהב אותי יותר מדי, יותר מדי מהר וזה מבריח אותי חזרה אל חיי הרווקות הטובים והנוחים.

ללא ספק מתאימה לי האהבה החורפית הזאת בלילות הגשומים, אבל כשזה הרבה גשם ובקושי אהבה

המחשבות שלי לא יכלו להיות צלולות יותר.

כשאני עוצרת לחשוב על זה, אני לא באמת צריכה אותך. אני רוצה להיות לבד, להמשיך לחשוב רק על עצמי

ולצאת עם כל החברים הרווקים שלי להשתכר ולרקוד עד אור הבוקר. אני לא רוצה להיות צריכה להסביר ולפרש,

לתרגם ולהרגיע שלא בייבי, הנה הכל בסדר, אני כן שלך אחרי הכל.

בעצם, כל הסיפור הזה נחמד לי כל עוד אני לא חושבת על זה.